זה אמור להיות טיפשי.
קרוב מאי פעם לתהום הנשייה לגיהנום של זיכרונות שהולכים לאיבוד והדרך עוד ארוכה אך לא אפסיק לצעוד כי אם זה מה שיתן בי שלווה ארצה בזה מאוד.
ובדרך פגשתי בזיכרונות די ישנים,אם באהבות מיותרות או דברים שניסיתי להפנים
אך זה לא שינה בי כלום ולא עורר דבר אני כלוא בתוך גוף כאילו גם אני עוד איבר,נטול רגשות וכאב של פעם לא אתן לאיש בי לפגוע אני רותח מזעם, השלווה כבר מכה ואני רק בתחילת הדרך ועברתי אולי כבר 5 זיכרונות בערך. באמצע פגשתי בשטן האפל שגם אלי הוא מחליט פתאום להתנפל וניסיתי לברוח לצעוק להשתחרר אם אין לי מזל הרי זה ייאוש למה ללכת את כל הדרך כי להגיעמהר אוכל תוך שימוש באלפי דרכים של מוות קלות או יריה קטנה שתשתיק לנצח את צמאתי למוות.
ניסיתי להמשיך את הדרך הנותרת אך לא יכולתי לעמוד והסיבה מיותרת, פגשתי באלוהים שלא הביא דבר טוב בספק אם הוא קיים ואותו ניסיתי לעזוב, בסוף פגשתי בנהר כחול יפיפייה מלא מכתבים וזכרונות וחשק היה לי פשוט לתוכם לקפוץ ולשחות שחייה קטנה בין אלפי זיכרונות לא שלי וזה היה מפתה כאילו זה לא אני,
ועמדתי לפניו מטפס עוד צעד אחד קטן להיות מספיק גבוה כדי לצלול כמה שיותר עמוק
ספרתי עד 3 ושיחררתי אחיזה ופתאום אני מבין שזו הייתה רק חידה פתרון לא מוסבר וחלום דיי הזוי, אני את כל זה עשיתי ואני בכלל לא שפוי כי הלכתי בלילה אל הבלתי נודע מחוסר הכרה וכל עובדה, שבאמת לנהר צללתי עכשיו וזו מלכודת של השטן למוות אכזר,
ועכשיו אני כלוא בתוך נהר של זיכרונות לצד שטן מעולל ומלא קורבנות.
תגובות (2)
לדעתי זה ממש יפה , עם כמה מוזר שזה היה , אהבתי^^
צריך לסדר לרדת שורות ולפסק כמו שצריך.. לי אישית היה קשה לקרוא את זה, כי לא הבנתי איפה נגמרת שורה ולאן שייך כל משפט..
זה נחמד כזה אבל מבולבל