זאב בודד.

הסתכלתי מסביבי, הכול היה כל-כך יפה. עשבייה ירוקה בהירה מסביבי. הרים סלעיים ובוציים מלפני. אני יכול לעשות מה שאני רוצה.
קמתי מהעשב הרטוב קצת, זאת שעת בוקר מוקדמת, עדיין יש טל. ניערתי את פרוותי מצד לצד. התמתחתי. לאן ללכת?
התקדמתי לעבר ההרים. אולי אמצא שם משהו לאכול. לא אכלתי כבר יומיים. אני רעב.
נשמעה יללה. אוזניי הזדקפו במהרה. הקשבתי טוב טוב. לא הצלחתי לזהות מאיפה היללה נשמעה. היא כנראה רחוקה מדי. או שאני פשוט זאב עם בעיות שמיעה.
המשכתי בדרכי. ניסיתי להתרכז במשהו אחד. למרות שאני לא עושה הרבה, ואני גם לא צריך, ראשי היה מוצף מחשבות. 'אוכל זאב מטומטם, אוכל' חשבתי לעצמי. זה מה שאני צריך עכשיו.
הלכתי בשקט, מנסה להקשיב לכל רחש, התחלתי בריצה קלה. תפסיק עם השנטי-בנטי הזה, אתה זאב.
במהרה הגעתי למעלה ההר, ובאחו למטה ראיתי עדר של כבשים. וואי, מתאים לי כבש עכשיו. אני שונא לאכול צאן ובקר שבני אדם מגדלים ומרווחים מהם. זה לא.. לא נחמד. אבל אני רעב. אז ממש לא אכפת לי כרגע אם הם יוצאים מהרעב שלי מפסידים.
יופי. יש שם טלה קטן בצד. מרוחק מהעדר. נהדר.
פתחתי בריצה שקטה אך מהירה מאוד, חתכתי לצד ימין. עברתי בתוך העדר, לא מעשה חכם במיוחד. אבל הטלה הטיפש אפילו לא שם לב. כל העדר ברח לצד שמאל. תפסתי את הטלה הקטן בפי ורצתי משם במהירות.