זאבים

הם יפייפים,
יש להם יופי פראי כזה, מפחיד, ויפה באותו הזמן
הם מסתוריים, מסתירים סודות מאחורי עיניהם.
לחלקם יש חלק שהוא אנושי כמו שלחלקינו יש את היכולת להיות זאבים.
הפראות שלהם גדולה לעומתינו בני האדם,
הם כמו רוחות רפאים הנעות במהירות ביער,
רגליהם בקושי נוגעות באדמה הם כמעט מרחפים בשקט כמו עלים
האוזניים שלהם מאפשרות לשמוע כל רחש קטן,
הם מקשיבים יודעים היכן נמצאת כל חיה, יודעים היכן נמצאת הלהקה
הם נעים בשקט אל עבר המטרה בלי להשמיע כל רחש,
הם מריחים מגוון רחב של ריחות,
הרוח מביאה להם את הריחות ומספרת להם איזה חיות עברו באיזור
היכן ומתי, הרוח מנווטת אותם ליעדם
האוזניים מקשיבות ושומעות אם יש סכנה
והעיניים, שם עמוק מאחורי זוג עיניים צהובות נמצאת כל האמת
המסתתרת מאחורי הזאב.
העיניים לעולם לא משקרות
הם את האמת משקפות,
והיללות הם עמוקות מלאות רגשות
כמו שיר ארוך המתנגן לו בשמי הלילה
היללה היא כמו שלל של צבעי קשת
היא צבעונית, היא מלאת רגשות ויש לה משמעות –
זה מה שהזאבים מנסים לספר.