וניל בשלוש אותיות?

"וניל בשלוש אותיות?"
רק בפעם השלישית כששאלה זו נשאלה הבנתי שהיא מופנית אלי. השאלה הגיעה מכיוונו של ילד ג'ינג'י עם עיני עכבר אפורות וקטנות שישב על המושב המיועד לזקנים באוטובוס, שמכל הנוסעים החליט לפנות דווקא אלי בקולו המעצבן.
"מה?" שאלתי.
"וניל בשלוש אותיות, מתחיל באות שין" צייץ הילד.
הילד החזיק ספרון דק על ברכיו ובידו עט. הסקתי שהוא פותר תשחץ. בדרך כלל אני אוהב לפתור תשחצים אבל באותו הרגע לא היה לי כח לשום דבר. האוטובוס היה כל כך צפוף וידעתי שעד עזריאלי יש לי עוד ים של זמן לעמוד בצפיפות ובלחות המגעילה של תל אביב בקיץ.
"תראה ילד", סיננתי לעברו בעצבנות, מקווה שיבין את הרמז, "התשובה היא שנף". הילד מיהר לשרבט את מילת הקסם, ואני חשבתי שהרווחתי מעט שקט אך התבדיתי לשמע קולו המציק שוב, בעוד אגל זיעה נוסף משייט לו במורד גבי.
"ופל בשש אותיות?" שאל.
הייתי הופך אותו לגל של עצמות, הייתי מקלל אותו ואת זרעו עד עולם בכל הקללות הכתובות בתורה, אך אני את שלי כבר עשיתי במסע הזה, וכידוע אסור למלאכים לעשות שני דברים בשליחות אחת.
האמת, יש לי משהו נגד ג'ינג'ים- זאת אומרת נוסף לעובדה שכל השדים הם בעלי שיער ג'ינג'י. זה בטח בגלל מיכאל הג'ינג'י או מייקל כמו שהוא מתעקש להיקרא מאז שהוא עבר לגור ב – L.A עם ענת. מיכאל קטע את חברותינו עתיקת היומין כאשר התעלם מבקשתי שלא יצא עם ענת כי אני והיא סיימנו רע. הלוואי ויכולתי לשחרר את זה, אבל אני לא מסוגל. אני סוחב את זה ואת הכעס על האדמוניים כבר אלפי שנים וכנראה שהמשא יוותר לעולמי עד.
לעזאזל, אני מודה, נהייתי זקן טרחן. רק הבוקר הסתובבתי בחדר שלי, בחנתי את החריצים החדשים שנוספו לי בפניי, והפנמתי כי סופית לא נותר זכר להוד שקרן מפני בעבר. הייתי ממשיך לבהות בבבואתי אך הרמס, שליח האל, הביא לי קלף מגולגל שעליו היה כתוב שנקראתי להגיע לתל אביב ולפגוש איזה בחור תימהוני שמתענה כבר ארבעים יום ומחכה לאיזו התגלות או הארה אלוקית.
תל אביב, איזה שביזות, אני לא אוהב את תל אביב! מאז שמכבי לקחו את גביע אירופה לא הייתי שם. בדרך כלל שולחים לתל אביב את הצעירים אך נראה שבגלל המצב הכלכלי העדיפו לשלוח גמלאי. במשך שעתיים ניסיתי לתקשר עם הווירדו ולשכנע אותו כי אני הגילוי לו הוא מחכה, אך למרבה עליבותי הבנתי שהוא מרגיש לא מסופק. כך מצאתי את עצמי בשעת צהרים מיוזעת מטלטל באוטובוס צפוף בדרך לתחנת החזרה לשמיים בעזריאלי, כשמלפני ילד ג'ינג'י מנומש בעל ספר תשחצים.
אני יודע שמלאכים אמורים להיות נחמדים ונימוסיים אבל לפעמים גם מלאכים לא נעלים מבני אדם ומשהו בהם נשבר. הילד המשיך להציק לי בשאלות ולא הציע לי את מקומו למרות חזותי הישישה, עד שבשלב מסוים הפניתי לו את הגב. זה עזר.
כשירדתי מהאוטובוס שמעתי את הילד מסנן מאחורי "אידיוט". נעצרתי עם רגל אחת באוויר מחוץ לאוטובוס ואמרתי "אידיוט זה מי שפותר תשחצים בלי לדעת מהי בירת ישראל בשבע אותיות, ושלא נותן לזקנים כמוני את מקומו באוטובוס".
קשה לי להאמין שהוא שמע מילה ממה שאמרתי כי החלה המולה באוטובוס כאשר חייל ללא חוגר סירב לדרישת הנהג לרדת מהאוטובוס או לשלם על כרטיסו, והאוטובוס התחלק בין רגע לאלו שצידדו בנהג בקולי קולות ובין אלו שצידדו בחייל.
הגעתי לקופאית בתחנת הרכבת וביקשתי כרטיס גימלאי, עברתי במסוף ונכנסתי למעלית המיוחדת לנו. בעודי עולה נזכרתי בתקופות הפאר שלי. פעם היו לי את המשימות הכי איכותיות וכיום רק את הבררה. בהגיעי לשמים ביררתי לגבי אותו הג'ינג'י ומצאתי שהוא עתיד להיות מדען בעל שם עולמי שימציא תרופה למחלה שאת שמה לא קלטתי. בשלב מסוים יתברר כי הוא ערך ניסויים לא מורשים בבעלי חיים והוא יישלח להירקב בכלא למספר שנים עד שיקבל חנינה מהנשיא. סופו של דבר הוא ימות ערירי ועני.
חרף מלאכותי לא יכולתי שלא לחייך לאידי, כל ג'ינג'י בא יומו.