וואן אינטא

"וואן אינטא?!" הם צעקו אחד לשני. "וואן אינטא יא חביבי?!" שני גברים בעלי חזות מפוקפקת עמדו וצעקו באמצע הרחוב.
חיות, חשבתי. למה דווקא ליד השולחן שלנו?
הצעקות היו אינטנסיביות, החיבוקים מלווים בקפיצה במקום וסיבובים במעגלים.
"וואי איזה מעצבנים כמה רעש? כאילו הם פה לבד…" אמרתי לאנטון בקול נרגז.
" ממש משוגעים." הוא הנהן.
לקחתי לגימה מהבקבוק גולדסטאר והדלקתי סיגריה.
ישבנו בבר שכונתי שקט. היה גרפיטי על הקירות, השולחנות מוכים, שאם היו אומרים לי נלקחו מהמזבלה, כנראה הייתי מאמין. מקום נחמד בכל זאת.
"בא לי להביא להם סתירה, לשניהם, שיחזרו מהלול שבאו ממנו." אמרתי לו והבטתי באנשים המופרעים.
"כן אהה…" אנטון השיב. "יוסי, נכון הבחורה שסיפרתי לך עלייה?" הוא שאל.
" נו..?"
"אז נפרדנו."
"באסה אחי…" לא שהתבאסתי באמת, מנימוס ולתמוך בחבר. בכל מיקרה הכנתי את עצמי לחפירה.
"אני עדיין מעכל את זה." לרגע ראיתי ניצוץ של עצב בעיניו, אבל זה נעלם. "איזה הזוי, התחלנו אשכרה לגור ביחד וזה אחרי שבועיים כולה."
בזמן שסיפר לי את הסיפור, התחלתי לחשוב קצת על החיים שלי. נזכרתי בילדה שהייתי מאוהב בה בתיכון. הרגשתי לחץ בבטן.
"אחי, אני אומר לך, זה הייתה בחורה לחתונה." שמעתי אותו אומר.
מעניין אם יכולתי אני להיות כבר נשוי? אני וסימונה…סימונה בוכה אחרי שרבנו, אני מחבק אותה, היא דוחה אותי ' לך ממני. לא רוצה שום קשר, אתה אלים ודעתן.'
"ומה תעשה עכשיו?" שאלתי את אנטון והתבוננתי בצמד הרועש.
הם כבר הפסיקו לצעוק ולהשתגע. בחנתי אותם יותר לעומק. היה את זה שדיבר עם הרבה תנועות ידיים ושפת גוף תוקפנית, לבוש שחור וכובע לבן.
והיה את השני, שהיה רגוע, עמד והקשיב. הוא היה בעל מראה לא מטופח כמה שלא מטופח יכל להיות, עם זקן לא מסודר וזיפים של חודשיים-שלוש, חולצה ירוקה ומכנס שכנראה לא ראו מכונת כביסה גם כמה חודשים.
'ערס ואיש המערות.' חשבתי והשתעשעתי מהאמירה.
אנטון הסתכל עליי מבולבל. הבנתי, שהתחלתי לחייך כמו אידיוט ,בזמן שהוא דיבר.
"אהה לא, סתם חשבתי על משהו לרגע" הסברתי את עצמי. " אז מה אמרת?"
"זהו שהחלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים…" באמצע המשפט איש המערות לקח כיסא והתיישב על ידינו. אנטון השתתק.
לפי איך שהאיש צנח לתוך הכיסא והנדנוד הקל בזמן שזז, הסקתי שהוא שיכור.
שמתי לב שנגמרה לי הסיגריה, אז הדלקתי עוד אחת.
להגיד את האמת, הרפלקס הראשוני היה להעיף אותו מהשולחן עם איזה כאפה על הדרך– אתה מפריע, אנחנו באמצע שיחה. – לא הרגשתי נעים, כנראה גם אנטון.
"מה קורה גבר?" הוא שאל את השיכור המוזנח בהתלהבות, אפילו לחץ לו את היד. "הכל טוב?"
"יש לי יום הולדת." הודיע האיש, 'מה אכפת לנו?'
"מזל טוב אחי!" אנטון המשיך באותה נלהבות.
"למה שלא תפנקו אותי באיזה בירה?" שאל האיש, כאילו אנחנו חייבים לו משהו. " יש לי יום הולדת. מה, תפנקו אותי באיזה בירה! פעם בשנה…" כזה פתטי, חשבתי, איך אנשים מגיעים למצב כזה?
"תביאו!" והוא פשוט תפס בברוטליות את אחת הבירות שהייתה קרובה אליו והתחיל לשתות באגרסיביות.
דמיינתי את הבירה צועקת 'הצילו' בזמן שהילד יום הולדת שותה ממנה.
הוא החזיר אותה לשולחן פגועה וחסרת אונים.

הרגשתי את הגוף שלי מתמלא בזעם. 'איך הוא העז?' התחלתי לרעוד בכל גופי. להרביץ, לפגוע, לנפץ הדברים היחידים שהיו לי בראש. הראייה נהייתה צרה והלב דפק בחוזקה . ההרגשה הייתה ממכרת ומצד שני מפחידה, כאילו אני מאבד שליטה, מפסיק להיות עצמי.
'אתה אלים ודעתן' הדהד לי בראש. אולי זה נכון? אני ואנטון הצלבנו מבטים – בעיניו ראיתי בהלה. הוא הכיר את המפלצת, אותי. יש דרך אחרת, תמיד יש דרך אחרת. עכשיו הבנתי את זה והשתלטתי על הזעם שרצה להתפרץ. הייתי מופתע, כאילו התעוררתי מחלום, או שכל חיי עברו עם עיניים עצומות.
רציתי להירגע, חיפשתי את הבירה.
כשמצאתי אותה, נזכרתי שהחבר השיכור שתה לפני רגע ונגעלתי – אני לא אוהב לשתות אחרי אנשים, בנוסף היגיינה לא נראית הצד החזק שלו – שמתי אותה בצד, מרוחקת מהאיש.
"אוף!" קראתי בבוז. "עכשיו אני לא רוצה לשתות ממנה, אולי יש הרפס או מחלות…" אמרתי לאנטון. הרגשתי שאני צריך לדבר כדי להירגע.
"ברור, אל תשתה ממנה." הוא ענה.
החלטתי שאני אהיה במצב רוח טוב ולא משנה מה. עשיתי לאנטון סימן מצחיק עם היד על האיש האגרסיבי – 'משוגע'. הוא חייך, החזיר סימן מצחיק משלו ופרצנו בצחוק. הרגשתי את המתח משתחרר דרך הצחוק.
התחלנו לדבר ביננו ברוסית והתעלמנו משותפנו החדש לשולחן.
והוא, היה כמו בעולם אחר, נמרח על הכיסא ומלמל לעצמו.
"הוא נשמע עצבני." אמר אנטון.
"תביאו סיגריה…" כנראה שנמאס לבחורצ'יק למלמל.
אני ואנטון החלפנו מבטים וחייכנו חיוך גדול.
"סתם שיכור לא שפוי. מה נלך?" אני הצעתי.
"יאללה."
"נו חברה, תביאו סיגריה…" זה נאמר ברוסית.
שקט ומבוכה. אני ואנטון החלפנו מבטים מובכים.
"לא מעשנים."
קמנו מהשולחן. חשבתי לקחת את הבירה, אבל בהחלטה של רגע הבאתי אותה לבנאדם. יש אנשים שבירה זה כל מה שהם צריכים, בירה וסיגריה. אנחנו לא מעשנים אבל.