וואללה, אין לי כותרת במיוחד…. ^_^

אני התבגרתי.
אני לא יודעת איך להסביר, לא בטוחה מתי זה בדיוק הופיעה, אבל מה שכן אני חושבת שאני באמת באמת התבגרתי. ויודע מה? לא רק התבגרתי, התגברתי. עליו. עליו, שכשנדמה היה שהוא מנסה להתקרב, מנסה להיפתח ולאהוב, הוא מיד נסוג. עליו, שכל פעם שהיה נדמה שהוא מתחיל להתחמם, הוא מתקרר מיד. בלי אזהרה. משאיר קביאת קור על העור, מכאיב. ועכשיו הוא נראה לי פתאום… כל כך קטן וחסר חשיבות. כאילו…. הוא בסך הכל פרט שולי בחיי, ניצב ברקע, תפאורה. כבר לא משחק בתפקיד הראשי. ויודעים מה…? טוב שכך! זמן רב מדי הנחתי לו לדרוך אליי ולהשפיל אותי! וזה למה? אני באמת לא בטוחה… מה היה כל כך חזק עבורי שייגרום לי להניח לו להרוס אותי ככה, כאילו אני איזו… בובת סמרטוטים או משהו כזה? אה, נכון… אהבה. אהבה היא די מסוכנת, אתם יודעים? היא יכולה להכאיב… היא יכולה להרוג מרוב צער! לגרום לך לעשות שטויות, כאילו היית שיכורה… פחח… אם ככה, מה זה שווה בכלל? לסמוך על מישהו בעיניים עצומות, להתמסר עליו, להיפתחעליו, להיחשף עליו, ובסוף להפגע על ידו? לא תודה, לא אני… אז רק רגע… זו הייתה בעצם הצערת משימה? כן, אני חושבת שכן… טוב, אם כך זה הוחלט, אני מתזרת מבנים עד להודעה חדשה! ואפילו שזה יהיה קשה, ואפילו שאני בטוחה שיעמדו בדרכי עוד המוני בנים חתיכים וחמודים, אבל אני…. החלטתי! מממ… אז ככה מרגישים כשמבוגרים? כאילו… הכל מסובך יותר? או אולי פשוט? בררר… אני באמת לא בטוחה. אני מבולבלת… אז אולי ככה זה להיות מבוגר? להיות מבולבל תמידי? אוווףףףף… כל העסק מתחיל להיות די מייאש… מה שלא יהיה אני רק הצערתי מה שרציתי לומר…
אני התבגרתי וטוב שכך!