והכל סביבי

קצת כמו השירים של ג'יין בורדו.
עצובים ונגעים ללב. אבל מאושרים עם מתיקות בלתי מוגבלת. כזאת שמפריעה לך לנשום. מרוב שהשיר יפה.

וגם הבכי, והעצב, הוא קצת מתוק.
כמו ב-אני רוצה לבכות.

וכל השנים האחרונות עוברות מסביבי כמו קרוסלה.
אני נזכרת בכל האנשים שהכרתי, ואז באלו שנפרדו דרכנו, ונפגשנו שוב, וחוזר חלילה.

לפעמים זה פשוט לא נתפס לי שכל המסלול הזה, שעברתי, זאת אני שעברתי, ולא איזה עשרים בנות שונות.

והכל כל כך מבולגן, והמסלול שלי היה מלא בטעויות.

אבל הן היו הטעויות הנכונות. אם אפשר לומר על טעויות שהן נכונות, אז שלי היו.

מטומטמות אך נכונות.

וכל החיים האלה מתנקזים כולם לרגע אחד של דובי מחבק כרית לב. בשבת בבוקר, ואת בוהה בדובי, שאת מוצאת שהוא חמוד להפליא, אם כי הוא קצת קריפי.

וכל העולם נהיה לב אחד אדום. כמו של הדובי הלבן.

ואת רוצה לצעוק אל תשכחי אותי. אבל לאט לאט כבר לה אכפת לה ממך. לאף אחד מהם.

ולמרות שאת קצת מנסה. ההרגשה הזאת, שהיא קצת משפילה הייתי אומרת.

להיות היחידה שמסה להציל את הקשר.

ואולי כדאי לוותר בכלל.

הרי שום קשר לא שווה שום מאמץ, אם הצד השני מתנתק, או לפחות לא מביע רצון להתחבר.

ואולי היא סתם עסוקה?

ואני מתגעגעת לתיכון. כל כך מתגעגעת שיורדות לי דמעות.

היה לי טוב שם.

לקח לי זמן למצוא את המקום שלי.

אבל כשמצאתי, כבר הגיע יב, ונגמרה.

ושוב הכל משתנה.

אקדמיה זה קצת איכס.

לאף אחד לא אכפת ממך.

תאחר ולא ממש אכפת למישהו.

ואז לנסות להיות עם החברות הישנות, בלי לגרום לזה שלא יהיו לך חדשות.
אז את מביאה את החדשות שיפגשו את הישנות, וזה לא הסתדר.

ואז את מגולחת מכאן ומכאן.

והכל כך כך לחוץ, כשצריך לתפוס הכל חזק, שרק לא אפול מהרגליים, כמו רוני דלומי. כי זה עלול להיות יותר מידי, איכשהו, הכל ביחד.

והבנתי שמהו לא תקין, כשאתמול עשיתי אמבטיה(לא מקלחת דוש) ולא הצלחתי להיזכר כמה זמן לפני זה לא עשיתי אמבטיה – וזה היה מלא זמן- כי פשוט לא היה לי זמן לזהה.

כל הזמן בתזוזה. ממהרת לאנשהו.
יעילה.

אבל בלילה הכל הולך לעזאזל. את לא נרדמת. כי גם לך יש דרישות.

ועם כל הכבוד למחשבים לתרופות ולכינור, המוח שלך, האישיות שלך, דורשת גם שתחשבי, שתדמיייני. שתחשבי על דו שיח שיכולת לנהל , שתדמייני מה היה קורה אם, שתנתחי את היום במוח.

שסתם תבזבזי את הזמן, כי את צריכה לחיות, את לא רובוט.

ואז את הולכת לישון בשלוש וחצי, וקמה בשש. בהרגשה שקצת בא לך למות.

אני לא אתפלא אם יום אחד יגלו שלבוקר יש תופעות לוואי קשות. חבל שלא כתבו את זה בפתק שבקופסא.

תלכי לישון כבר, מחר תרצי לתת לעצמך כאפה כי היית מפגרת ולא הלכת לישון.תלכי לישון.

מוח של קרוסלה וסחרחורת.

קצת מבולגן, בנוהל.

ליל"ט אנשים.