ואף אחד לא ידע , מה באמת קרה לה .

הסתכלתי עליה ממרחק
היא ישבה שם , בודדה ופניה מופנות אל מעבר לחלון
התיישבתי לידה בלי לומר מילה
היא הסתכלה עליי וחייכה חיוך מתוק , כמו שהיא תמיד עושה כשהיא מנסה להסתיר את הכאב
בעיניים שלה ראו שהיא לא בסדר
היא המשיכה להסתכל עליי במבט הזה שאומר – תעזור לי , בבקשה
כבר דיי הרבה זמן שהיא לא ממש בעניינים
ובכל זאת , היא לא מספרת לאיש מה עובר עליה
כרגע המבט שלה היה מופנה כלפי מטה , לכיוון רצפת הרחוב שהייתה שמונה קומות מתחתנו .
"את רוצה לספר לי מה קרה ?" שאלתי
"זה מאוחר מדי …" היא ענתה
הפנתי לשנייה את מבטי לאחור וכאשר הסתכלתי בחזרה בכיוונה היא כבר לא הייתה שם
היא הייתה שכובה על רצפת הרחוב , ללא הכרה וללא רוח חיים .