התרגלתי

אני חושבת שכבר התרגלתי לכל זה, זו השגרה שלי; ולא מנעתי מזה לקרות.
אז זו אשמתי, אבל אני בסדר עם זה כבר.
נמאס לי לנפח כל דבר ולרצות להיות מישהי שיכאב לכם עליה, או מישהי שתאהבו אותה מאוד.
זאת לא אני.
אני ילדה דיי נורמלית בסך הכול, קצת מוזרה ומשוגעת כמו כל אחד אחר.
יש לי את השריטות שלי ואת החרא שלי כמו שלכל אחד יש.
אין לי כישרון מיוחד או יכולת לרגש אנשים יותר מדי, אפילו אם אני כל כך רוצה.
ואני משלימה עם זה, לאט לאט. אני אהיה בסדר.
אני אשאר הילדה שנראית שמחה תמיד, עוזרת, חופרת כשמתעלמים ממנה, שלא מראה דבר חוץ משמחה ואמפתיה.
לכל אחד מותר להיות עצוב, אבל אני הבנתי שכשאין לך למי לבכות, עדיף כבר לא לבכות בכלל.
אז כן, אני לרוב עצובה ואני אוהבת את זה, אבל אתם לעולם לא תדעו מזה.
אתם תהיו עסוקים מדי בהתלוננות על חייכם המסעירים;
ואני אקשיב ואנסה לעזור, ואתם תדחו אותי כרגיל ותפרקו עלי הכול, ותעזבו אותי לכמה ימים עד שתצטרכו לספר משהו חדש.
ואני לא שמחה מזה, בכלל לא, אבל זו אשמתי.
וכבר התרגלתי.
אז אני אהיה בסדר.