התמכרות

ישבתי על הספה שבביתי, מניח את רגליי על השולחן הקטן שהיה שם. עיני כאבו רק מלפקוח אותן וגופי הרגיש כמו במין סחרחורת לא מוסברת.
זו היתה הפעם השלישית שאני מזריק היום. פשוט לא יכולתי בלי זה.
בכללי אני נגד כל אלה שלוקחים סמים והכל אבל תחלאס, אני מבין אותם עכשיו…

זה התחיל כשיצאתי ממקום העבודה שלי עצבני. הבוס שלי חושב שאני לא משקיע מספיק בעבודה כנראה כי הוא החליט שאני מופטר. וחשוב לציין שהוא גם לא נתן לי מכתב המלצה.
טרקתי את הדלת הראשית של המפעל ונכנסתי לאוטו שלי. גם כן אוטו, המפעל הקמצן הזה אפילו את זה לא מוכן לממן.
הגעתי לדירה שלי. הייתי בה לבד עכשיו, לא שבדרך כלל אני עם שותף. התקשרתי לכמה חברים וסיכמנו לצאת לפאב, לשתות קצת -כמו תמיד.
החברים שלי הביאו את הבנות. אני, כמובן, הייתי לבד לכן התייאשתי מהם מהר ויצאתי לבחוץ. מישהו שהיה שם והסתכל עליי ושאל "אתה רוצה סיגריה?" אמרתי לו שאני לא מעשן בדרך כלל והיום אני במצב רוח עצבני. הוא נתן לי מבט של 'בחייך, זה יעשה לך רק טוב' והושיט לי סיגריה. לקחתי אותה מידו והוא הצית לי אותה.
השאיפה היתה ארוכה אבל זה באמת נתן תחושה כזת של… שחרור. הוא הסביר לי את הצורה הנכונה שבה צריך לשאוף ורמז לי שהוא יכול להשיג לי משהו יותר טוב, יותר חזק.
כן, סמים.
אני מודה שעד עכשיו לא ידעתי מזה בכלל, למרות שאני נגד, אבל הוא אמר לי שיש לו מזרק אחד עליו והוא מוכן להביא לי, לניסיון. אני הייתי כולי תחת ההשפעה של האלכוהול אז אמרתי לו שאני מוכן לקחת אותו. נתתי לו את מספר הטלפון שלי והוא הבטיח שישיג לי עוד.
נפרדתי מהחברים שלי -שהיו גמורים יותר ממני מהאלכוהול- ונהגתי הביתה. כן, אני יודע מה אתם חושבים.
"לא נוהגים כששיכורים" אבל הצלחתי להגיע הביתה בשלום ולא לדרוס מישהו בדרך.
נכנסתי למטבח שלי בדירתי הקטנה והתיישבתי על הכיסא. הוצאתי את המזרק ממעילי והסתכלתי עליו. היה פשוט להשתמש בו, בסך הכל לדקור בווריד, כמו בדיקת דם. ההשפעה של זה היתה מהירה. הרגשתי איך כלי הדם שלי בהדרגה מעכלים לעצמם את החומר מהמזרק…
אני לא זוכר הרבה ממה שהיה אחרי זה, רק ששכבתי על הרצפה כשהמספר של אותו בחור בידי וביד השנייה שלי היה הפלאפון שלי. אני מניח שהתקשרתי אליו שיביא לי עוד.
קמתי בבוקר. גופי כאב הלילה שעבר אבל ראשי היה צלול. רגוע יותר. התחלתי בחיפושים אחר עבודה חדשה והתמזל מזלי ומצאתי. בית קפה קטן שבאמצע הרחוב. לא ממש פופולארי אבל מכניס טוב. הם אמרו לי שאני מתחיל לעבוד בסוף השבוע -כי עד אז יש לעובדת שאני אמור מחליף אותה זמן להגיש מכתב התפטרות.

אני לא זוכר את הימים בבירור. אני רק זוכר שהזרקתי.
זה לא נעשה קל יותר ויותר מהפעם הראשונה, אלא הפוך. אני זוכר שהייתי מוצא את עצמי שפוך על הרצפה, כשמזרקים רקים היו נחים לידי. לא הייתי עושה כלום. רק מזריק. זה כבר הפך למין שגרה כזאתי, זה נתן לי לישון אבל הפך אותי למסומם.
ביום הראשון שהתחלתי לעבוד איחרתי. הסם הרדים אותי והחליש אותי עד ששכחתי להתעורר. הם אמרו שזה פעם ראשונה ושזה עלול לקרות מלחץ; ושהם מוותרים על היום, אבל שזה לא יקרה שוב.
ניתקתי קשר עם החברים שלי כשהם שמו לב שמשהו חשוד. לא רציתי שהם ידעו שאני מזריק. אף אחד לא ידע.

הקאות.
לא הקאתי מאז ילדותי. אבל משום מה כשלקחתי את הסם הייתי מקיא לפעמים, ואז תחושת ריקבון היתה עולה בי. כבר הגעתי למצב שאני לא יכול לזוז מהמיטה, וכשאני כן מצליח אז זה בקושי. עזבתי את העבודה, לא עניתי למיילים ששלחו לי, לדואר…
ניסיתי לעשות לעצמי מין סדנת גמילה מהסמים אבל לא הצלחתי. כל פעם הייתי מוצא את עצמי נאבק בפתיחתה של הקופסא, כדי להוציא את המזרק.

אני מסתכל עכשיו אחורה על כל מה שעשיתי, כל מה שעברתי. הכל התחיל מבחור שנתן לי סיגריה, ותראו לאן הדרדרתי.
סדנת הגמילה שלי לא עבדה, אבל אני מתון יותר עכשיו, מנסה להפחית. בכללי אני נגד כל אלה שלוקחים סמים והכל, אבל אני מבין את הסיבה שבגללה הם לוקחים מלכתחילה… כדי לטהר את הראש מהצרות…