התחלה חדשה

הוא הביט בי בשקט, שקט יותר ממה שאני רגילה.
המבוכה הראשונית שלנו נעלמה דיי מהר אחרי שראיתי שמשהו בתוכו נדלק. התעורר לחיים.
שלחתי לעברו חיוך קטן, מנסה להוכיח לו שהכל בסדר, שאני מוכנה להיות כאן לאורך כל הדרך. כן, הכל קצת שונה ומעט מרתיע- אבל אני מוכנה ללמוד מחדש את ההוראות, בשבילו.
נהמה קטנה עולה ממנו ואז הוא שב לשתיקתו, ואני צוחקת.
לפחות הוא הקשיב.

אנחנו מכירים בקושי יום שלם והינה אני כבר מפקידה את הסודות שלי בו, נותנת לו למשמורת את כל הדברים החשובים לי ומברכת אותו לדרך שקטה וארוכת שנים לצידי. שנים שבהן אני מבטיחה שאטפל בו ואעריך אותו במידה הראויה לו.
בנאמנות כמו לקודמו בתפקיד.

"לפעמים פרידה מאחד היא לא הסוף, את יודעת,"
ממש שמעתי קול לוחש באוזניי.
"לפעמים זה הכרחי בשביל שנוכל להמשיך הלאה לדרך חדשה בחיים."
ואני יודעת שהוא צודק.