התאהבתי

זה היה מוזר, שמישהי כמוה שולטת בליבי.
אני לא בטוח איך זה קרה, ומתי הבנתי שזה מה שקורה, אך אני יודע שכבר היה הרבה יותר מידי מאוחר מכדי לסגת כאשר גיליתי זאת.
אני מניח שאם הייתה ניתנת לי האפשרות, הייתי עושה הכול רק בשביל לא להתאהב, אבל עכשיו, עצם העובדה שאני יכול לראות אותה, גורמת לי לשכוח כל דבר אחר.
היא הפכה להיות כל עולמי, ואני אפילו לא בטוח מה היא מרגישה כלפי.
לפעמים, אני פשוט מוצא את עצמי בוהה בה, רוצה לטבוע בעיניה ולהחליק את אצבעותיי בתוך שיערה.
אני יכול לתת לכם כל-כך הרבה סיבות למה אסור היה לי להתאהב בה, וכמעט אף אחת למה זה היה כדאי, אבל אם לומר את האמת, אני קצת שמח שזה קרה.
היא מעולם לא שלחה אליי יותר ממבט חטוף, אך כאשר עינינו נפגשו היא האדימה כהוגן, ואני מניח שגם אני.
הייתי רוצה לגשת אליה, אך כל הנורמות החברתיות והחברה סביבנו רמזו שעדיף שלו.
זה רק יגרום לצרות ולא יהיה נעים לשנינו.
אוי, אלוהים, כמה שאני רוצה לסיים עם זה כבר.
אם הייתי יכול לעשות זאת, הייתי ניגש אליה ברגע זה, ובודק האם שפתיה רכות כמו שהן נראות, אך אני מפחד שהיא לא מרגישה אליי דבר, וכי אני סתם אביך את עצמי.
בקיצור, יש הרבה סיבות למה לא, ורק מעט למה כן, והאמת, למרות הרגשות שלי, אני מתחיל לחשוב שאולי הגיע הזמן להבין שדבר לא יצא מכך, וכי זה הזמן לוותר.
אני יודע כי זה יכאב לי, לא, אני לא יודע, אני מניח, אך יכאב לי יותר פשוט להחזיק ברגשות הללו בלי לעשות איתם כלום, זאת אומרת, תהיה לי תקווה, אך זה מה שיהפוך זאת לכואב יותר.