התאבדות מוצלחת

אנשים אומרים שהתאבדות היא מעשה פחדני, אך אין זה נכון, הם טועים, כדי לבצע התאבדות ראויה לשמה נדרש אומץ בלתי נלאה. התאבדות שנעשית כמו שצריך היא מעשה של שלמות מתוזמנת היטב, מעשה שדורש אומץ רב, מוכנות ותזמון נכון, דבר שכזה לא יכול להיעשות ברגע הלא נכון, אסור לזרז התאבדות טובה, צריך לחכות לרגע המתאים בדיוק.
בשביל שהתאבדות תהיה מוצלחת, צריך לחכות לרגע המושלם, לרגע בו הכול מסתדר. הצער שנגרם על ידי החיים וגורם לרצון לסיים איתם, ההשלמה עם המוות הקרב והשמחה בו, הגעגוע לעולם שיישאר מאחור יחד עם ההחלטה הסופית וההחלטית לגמרי לבצע את המעשה והמוכנות הבלתי מעורערת לסוף, כול אלה צריכים להשתלב יחד בשביל שהרגע יהיה מוצלח, וכשאני אומר הצלחה איני מתכוון לתוצר הסופי – המוות, זה יקרה בכול מקרה… אני מתכוון לתהליך, לחוויה האחרונה המתוקה-מרירה שתיזכר עד סוף החיים כרגע מושלם, למרות ששיש לציין שלא קשה לזכור משהו עד סוף החיים, כשאלה עומדים להגיע לקצם בעוד דקות אם לא שניות ספורות.
רגע מושלם שכזה עומד להתרחש בקרוב.
אני יושב על המיטה שלי, משעין את ראשי כנגד הקיר. הטעם המתכתי של האקדח שידי הרועדת מכניסה אל תוך פי משתלב באופן מושלם עם טעמן של הדמעות המלוחות שזולגות מעיני, דמעות של געגוע, דמעות של אושר, הכול משתלב בדיוק כמו שצריך. אני חושב על כול הרגעים הטובים שעברתי, מקווה שינצרו בליבם של אלה שחוו אותם איתי כמות שהם, כרגעים מושלמים. בכול מקרה, אני יודע שעדיף לסיים עכשיו, כדי לא לקלקל את כול הרגעים האלה. מעטים ככול שיהיו, אסור לי להמשיך בחיי המרירים ולהביט לאחור על רגעים אלה עם טעם רע בפה, הם מוכרחים להישאר מושלמים, ועל כן אני מוכרח למות. אני חושב על כול הצער שעברתי בחיי, על איך שהוא יחלוף ברגע, עת אני אמצא שלווה באי קיום. אך אני מאמין שישנו עולם טוב יותר, עולם שמחכה רק בשבילי, חייב להיות, אחרת כול קיומי היה כזה של סבל מתמשך. חייב להיות עולם טוב יותר אחרי שכדור האקדח יפלח את מוחי, חייב להיות, כדי שהקיום שלי יתמלא במעט נחת, אבל גם אם אין, לפחות אפסיק לסבול, לפחות אמצא שלווה באי קיום.
אני מוכן. לא יהיה רגע טוב מזה להתאבדות, לא יהיה רגע יותר מושלם בתזמון שלו, רגע בו הכול משתלב היטב כמו ברגע הזה. אני חייב לעשות את זה עכשיו, לפני שהרגע יחלוף, שלא אפסיד את ההזדמנות להתאבדות מוצלחת.