השקר הזה

אני לא מפסיקה לחשוב על מה שעשיתי.
לא על המעשה עצמו, אלא על זה ששיקרתי לך – אחת החברות הכנות, האמיתיות, הטובות, המושלמות היחידות הקרובות שיש לי…
אני לא מפסיקה לחשוב ל כמה שהשקר שלי פגע בך, אני מצטערת עליו כ"כ.
אני מצטערת שקרה מה שקרה, אני מצטערת שלא סיפרתי לך.
אני מרגישה אשמה כ"כ ושתינו יודעות שיש לי סיבה טובה.
אני כ"כ מעריכה אותך שנתת לי לספר לך את האמת ושנשארת חברה שלי, זו הזכות הכי גולה שיכולת לתת לי.
אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי החברות שלנו, כמעט שלא רבנו אף פעם ואני חייבת לך על זה שגם כשגילית לא רבת איתי.
אני יודעת שאת כועסת, אני יודעת שבטח נפגעת מזה, אני יכולה לשער שאת מבולבלת בטירוף.
האמת? אחרי שזה קרה ניסיתי להדחיק את זה, לדחוף את זה לפינה קטנה ורחוקה במחשבות שלי, משהו שלא יצוף שוב. הגעלתי את את עצמי כ"כ והחלטתי שאני לא רוצה לספר (מבחינתי שזה יילך איתי לקבר), כאב לי לא לספר לך אבל ההדחקה עזרה ושכחתי מזה.
כגילית, כאב לי כ"כ להעלות את זה שוב, ואני לא יכולה לדמיין כמה כאב לך לשמוע את זה.
אני עכשיו כותבת את זה כי תחושת האשמה שלי צובטת לי את הלב כ"כ בזמן האחרון.
אני לא יכולה לתאר לך איזה מדהימה את שאת לא נותנת לי להרגיש אשמה, אבל בכל פעם שאת מעלה את הנושא (ומובן לי שלא תשכחי את זה כ"כ מהר – אם בכלל) זה צובט לי את הלב.
אני יודעת שאין לי כ"כ זכות דיבור בעניין, עשיתי משהו שלא היה צריך להיעשות, אבל אין לך מושג כמה זה עושה לי רע כשאת מעלה את זה, זה מזכיר לי כמה שפגעתי בך וכמה שהשקר הזה, ההדחקה הזאת, כמה שזה פגע בך…
אני מנסה להתנהג כאילו כלום אבל זה כ"כ מטריד אותי.
הלוואי ויכולתי למחוק את זה, לשנות את המצב…
אנחנו מתעלמות מזה, מתנהגות כאילו אנחנו לא יודעות שזה קרה, אבל את אמרת לי שיש לך כ"כ הרבה שאלות על זה ואני רק מתפללת שתשאלי את כולן ונוכל למחוק את זה ולהמשיך בחיים רגילים, כאילו כלום.
את יכולה רק לדמיין כמה אני מצטערת על זה שזה קרה.
כ"כ קיוויתי שאצליח להמשיך להדחיק את זה ושאף אחד, במיוחד לא את, שמישהו יגלה על זה…
אין לי כ"כ מה לעשות חוץ מלהתנצל את יודעת… מה שעשיתי היה שפל ומגעיל ואני לא יודעת למה עשיתי את זה בכלל…
אני רוצה שתדעי כמה שאת חשובה לי, שאם אני אאבד אותך, אני יודעת שזה יהיה המון באשמתי ושזה מגיע לי.
הדבר הכי יפה בכל הסיפור, זה שלא ניסית בכלל להתרחק או לריב איתי, כן – שאלת שאלות, גרמת לי לחוש אשמה (והכל היה מוצדק) אבל זה לא הרתיע אותך ממני כמו שחשבתי.
אני חייבת לציין שאת ילדה נדירה, איכותית, מדהימה ואת יודעת שאין לי שום מילה רעה שאני יכולה להגיד עלייך (חוץ מזה שאת מחסלת לי את המקרר לפעמים ;) אבל זה תמיד באווירה של כיף) ואני רק חושבת כמה שאני לא ראויה להיות חברה שלך, וכמה שאת ילדה נדירה שאת מוכנה לתת לי עוד צ'אנס להוכיח לך כמה שאני אוהבת אותך וכמה שאת חשובה לי.
אני יודעת שאין שום דבר שיכול לכפר על הטעות שעשיתי, אבל אני אעשה כל מאמץ אפשרי כדי להוכיח לך שאת עדיין יכולה לסמוך עליי ושאני תמיד פה בשבילך, לכל מצב

אני אוהבת אותך המון המון המון ומצטערת מכל הלב, הלוואי שיום אחד אני אוכל להיות ראויה לסליחה שלך :<
ממני, יובלי :) ♥