השקט שלי

אני לא אוהבת את השקט.
השקט שלי רועש בתוכי,
השקט שלי לא רגוע וחולף.
הוא מנגן מנגינה צורמת וארוכה.

השקט שלי נמצא גם במקום הומה אדם,
גם בין רעידות שבוקעות מרמקולים גדולים.
הוא מבטיח שלא להשאיר חלק אחד שלם בתוכי.
השקט שלי מתנגן באוזניי כל מי שמנסה לשמוע,
כל מי שזוקף אוזניו לצלילי זעקתי.

השקט שלי הוא געגוע מתוק,
געגוע שלא קורא לך לחזור אליי,
רק מזכיר לי שפעם עוד היית שלי.
מרחוק שמעתי את שתיקתך,
גם השקט שלך שובר קירות.
שמעתי שקשה לך,
שמעתי שזעקת.
באמת התכוונת לכל מה שאמרת?
אמרת שזרקת הכל, עוד אז,
כשחשבתי שאתה עדיין אוהב.

תסתכל לי בעיניים ותגיד לי את כל מה שאני לא רוצה לשמוע,
אם האמת לא תכה בי,
השקר יחליף את מקומך במיטה לידי.

צעקת אליי בלי קול,
היכת בי מבלי להתקרב.
כשהלכת לא סגרת את הדלת,
הלכת ולא ראיתי אותך עוזב.

החלטתי לוותר,
עוד לפני שהספקתי לשכוח.
שמרתי לעצמי עודף ממך בכיס הקטן,
נשארת אצלי לעוד שעות ארוכות.

ואני הבטחתי,
עוד אמצא את עצמי בין השורות שלך,
עוד אלווה אותך לדלתי ואפרד לתמיד.
השקט שלך לא ירעיש בחדרי,
לא ישאר לישון במיטתי.
השקט שלך רגוע וחולף,
הוא ישאיר אותי לשמוע רק את השקט שלי.