השקט שאחרי הסערה – נקודת מבטו של חייל הלום קרב.
השקט שאחרי הסערה. ככה כולם מכנים זאת, נכון?
טוב אז רק מזוכיסטים יכולים לקרוא לזה ככה.
לאף אחד לא אכפת מאלה שנשארו בחיים.
אף אחד לא רואה הכאב שתוקף אותנו בכל שנייה.
את הסיוטים שבעצם לא יותר מזיכרונות מזירת הקרב.
אף אחד לא יודע איזו אשמה זורמת בדמנו.
אף אחד לא יכול לקלוט.
ובכל זאת אתם קוראים לזה שקט.
שלווה.
אז למה אני בכל זאת מתעורר משנתי בצרחה?
למה הכאב ממשיך לפצוע את גופי? למרות שהרסיס כבר הוצא.
למה נפשי ממשיכה לפחד? אם אמורה לבוא אליי שלווה.
שלווה.
השלווה של חבריי המנוחים.
השלווה שאמורה הייתה להגיע לי לולא הצילו אותי?
השקט שאחרי הסערה – מתי הוא יגיע אליי?
תגובות (2)
הו זה טוב!
האמת שזה נכון. כולם מתייחסים אל השלווה, אך לרוב נוטים לשכוח את הכאב שנותר בחיילים…
הכתיבה של זה ממש טובה ויפה. תיארת בקצרה את רגשותיו בצורה מעולה.
אהבתי מאוד :]
אני שמחה שאת אוהבת את זה, אני פשוט במצב רוח לא משהו כבר מספר ימים בגלל סיבות אישיות אז יצא לי לכתוב המון קטעים שליליים אך אני מתחילה לצאת מהמצב רוח הזה ובגלל זה גם יצא לי לכתוב את "קיץ שעבר" מעין משהו שמח לנוכח שיפור מצב רוחי ועכשיו אני סתם חופרת חחח
בקיצור אני שמחה שאהבת את הקטע :)