השלט ביער

יום אחד הלכתי לטייל ביער ופתאום ראיתי שלט. היה זה שלט עץ עתיק שחובר לקרקע בעזרת עמוד עבה. על השלט נכתב באותיות חרוטות וברורות-

"אם הגעת עד כאן- המשך ללכת."

בחנתי את השלט עוד קצת, יישרתי את תיק הטיולים שלי על גבי והמשכתי ללכת. בשלב מסוים השביל הברור הלך ונעלם עד שרק דשא עצים ופרחים כיסו את היער. מרחוק ראיתי שלט נוסף, זהה לשלט הקודם. התקדמתי לעברו, וקראתי את מה שנכתב עליו-

"אם הגעת עד כאן, המשך ישר."

הבטתי קדימה, וחיפשתי שלט נוסף. אמנם כבר סטיתי מהדרך לגמרי, אבל סקרן אותי לדעת מה נמצא בסוף הדרך הזאת. בהמשך הדרך, ישר מולי, מאחורי עץ עבה ועתיק בצבץ שלט עץ נוסף. התקדמתי אליו בצעידה חפוזה, ועליו נכתב-

"אם הגעת עד כאן, שוב על עקבותיך וחזור אחורה."

זה הפתיע אותי מעט. לרגע אחד חשבתי שזו מין בדיחה לא ממש מוצלחת, ושנפלתי בפח של איזה מטייל משועמם. כמעט שבתי על עקבותיי כשלפתע קלטה עיני מרחוק כל כך עד שקשה היה לזהות, שלט נוסף. הגברתי מהירות כשפסעתי אליו, על אף שרגליי היו כבר כואבות מהדרך שעשיתי היום. הגעתי אל השלט, ועליו נכתב הפעם באותיות גדולות יותר,

"אם הגעת עד כאן, לא שמעת בעצתו של השלט הקודם. תשמע לו עכשיו. לך מכאן, חזור למקום שממנו באת."

עכשיו כבר הייתי מעט מפוחד. על מה ולמה טרחו לשים פה שלט שמזהיר כל כך מהדרך הזאת? אבל סקרנותי גברה על חששותיי, וחיפשתי שלט נוסף ביער. המשכתי ללכת ישר, ממשיך בחיפושים, עד שלבסוף, בסטייה חדה מהשביל הישר שסימנו השלטים, מצאתי אחד נוסף. התקרבתי אליו, וקראתי אותו.

"ברצינות. זה לא מצחיק. לך מכאן. עכשיו."

עכשיו כבר ממש נבהלתי. המשך היער אכן היה נראה צפוף ואפל יותר, ולא יהיה זה חכם במיוחד אם אמשיך ללכת בעקבות השלטים. חזרתי מעט על עקבותיי, עוקב אחרי השלטים, כשבאמצע הדרך חשבתי לי- ומה אם הוא אמר לחזור? אז מה? רק משום שהשלט אומר לחזור זה לא אומר שאני חייב לשמוע לו. וחוץ מזה, אם הייתה הדרך מסוכנת עוד בשלט הראשון שאמר לי לשוב על עקבותיי, לשם מה בדיוק ניטעו שלטים נוספים? חזרתי אל השלט האחרון שמצאתי, וחיפשתי את השלט הבא. במהרה מצאתי אותו, ועליו שוב נכתבה אזהרה-

"לא להמשיך בדרך הזאת! מסוכן!"

המשכתי בכל זאת, מפלס את דרכי בין סבך השיחים וצפיפות העצים, ותחושה מרדנית אוחזת בי. עוד ועוד שלטים שקראו לי לשוב על עקבותיי ניצבו בהמשך הדרך, אבל לא שמעתי להם.

"למה אתה עושה את זה? לך מפה!"

"פקח את העיניים. אני אפילו לא צריך להגיד לך שזה מסוכן."

"חזור לשביל."

אבל אני המשכתי. הדרך הייתה ארוכה ומייגעת, וכמעט שלא הבחנתי שכבר שעה שאני הולך בחלק הזה של היער, עוקב אחרי שלטים. בהמשך הייתה עלייה חדה, גבוהה, כמעט בלתי אפשרית. בקצה העלייה ניצב שלט נוסף, שלא יכולתי לראות מה נכתב בו. תפסתי באבנים החלקלקות, והתחלתי לטפס. ככל שעליתי התברר לי שהעלייה הזאת עלולה להיות בלתי אפשרית בהחלט. לא ראיתי אף סימן לכך שמישהו דרך פה אי פעם. אבל, אמרתי לעצמי, אם ככה- מי שם את השלט? אם מישהו הצליח לעלות לשם פעם ולהניח את השלט הזה, בוודאי שהעלייה הזאת אפשרית. דחפתי את עצמי עוד ועוד.

מקץ רבע שעה, שנדמתה כנצח, הגעתי אל הפסגה. נפלתי לצד השלט, מתנשף ומזיע. אחרי שהתאוששתי ושתיתי, נעמדתי כדי לקרוא את השלט. אבל לפתע שמתי לב שליד השלט ניצבה תיבת עץ, חומה ועתיקה למראה. פתחתי את התיבה, וחשתי את ראשי מסתחרר. בתוך התיבה נחו להם מטבעות זהב, תכשיטים, יהלומים… מיששתי ברעד את האוצר, כדי להאמין שהוא באמת קיים. הרמתי את ראשי להביט בשלט, ועליו נכתב-

"אם יש פה תיבת אוצר, סימן שאתה הראשון שהגיע עד כאן. ברכותיי."