השכל נעלם…

היא מרכיבה את האוזניות שלה עליה, מכוננת אותם כך שישבו בדיוק על ראשה.
מוציאה את האמ פי שלה ומדליקה אותו…
באותו זמן היא גם נמצאת במחשב. היא קיבלה הודעה. היא נכנסת עליה ורואה ששוב, זה בסך הכל השיחות המפגרות שלהם בפייסבוק..
מוציאה את הבלוק ציור שלה ומתחילה לצייר..
הזמן עובר והיא שקועה בציור ובמוזיקה.. לא שמה לב שאחותה כבר שעה צועקת לה משהו לא ברור מעבר לקיר..
"ספיר!!!!!!!! "היא שומעת את גרונה היבש של אחותה צועק.
"מה? " עונה חזרה בצעקה.
"בת כמה את?"
"14 'יא סתומה. לאן נפל לך השכל?? אני יכולה לחפש אותו .." היא עונה וחוזרת למוזיקה שלה.
נגמר השיר. ההיא קמה, מתמתחת, ומתחילה לארגן את מדף הספרים שלה.
אוח.. הוא שוב נפל.. לפחות הפעם הוא לא עשה נזק לאחד הספרים..
היא לוקחת דורדוראנט, מחזיקה את הבורג על המדף בזויות הנכונה, ומתחילה לדפוק.
פעם.. פעמיים.. חמש..
זהו. ממש כמו חדש. היא עוברת בידה על כל הספרים במדף,(מחייכת כמו סתומה) וחושבת איך היא אמורה בדיוק להכניס עוד ספר. אפילו סימניה לא עוברת ביניהם.
היא פונה אל המטבח, לוקחת גלידה.
האמ פי עוד בידה, והאוזניות על ראשה, אבל משום מה,
היא כבר לא שומעת את השירים.
היא מסתכלת בבלבול על המוחזק בידה. לוחצת עליו, ומבינה שהיא יצאה לגמרי סתומה.
ברגע ההוא, שהוציאה את הנגן, היא היתה בטוחה שהדליקה אותו, אבל מסתבר שהיא ששכחה שיש לו מנהג מוזר לכבות את עצמו, כל כמה זמן.
זה לא מה שבלבל אותה. היא התבלבלה בגלל משהו אחר לגמרי:
היא לא שמעה את השירים, כי לא חיברה בכלל את הכבל של האוזניות