השינה שלי
אין תחליף לשינה שלי. כשאני ישנה, אני לא אני, אני קצת פחות מתעבת את עצמי, אני שלווה ובטוחה כמו שלעולם לא הרגשתי בעודי ערה. אני יכולה לחלום על מציאות סבירה יותר, ואולי, ממש אולי גם לחייך לנוכח החלום המשונה.
כשאני ישנה, העולם חודל מלהתקיים.
אין דבר הקרוב להשתוואות לתחושת החידלון של הקיום, לתחושה שאין מלחמות, שאין אלימות, בעולם ובראשי.
שאין רגשות אשמה, אין כאבים ומחשבות שחוזרות על עצמן ללא מטרה.
אין תחושת כישלון, תחושת חוסר משמעות, אין סבל.
כשאני ישנה, ההבנה שלעולם לא אצליח להיות מאושרת, לא בעולם הזה ולא בחיים האלו, אינה כה כואבת ואמיתית.
אבל סופה של כל שינה (או בעצם רובן) היא בהתעוררות, וכשאני מתעוררת אני מבינה. מבינה שאני פשוט לא יכולה, לא יכולה לישון כל הזמן, לא יכולה לברוח לשינה,
ושעלי ללמוד להתקיים במציאות בה אני ערה. וזו המציאות הקשה מכולן.
תגובות (7)
מדהים. בתקופות רבות מספור בחיי הייתי יכול להזדהות עם זה אחד לאחד.
תחושה קשה ומוכרת.
כתיבה מצוינת, הצלחת לחרוז אֶת הרעיון באופן ברור וחלק, לקלוע אל כל הנקודות.
אל תפסיק/י לכתוב!
עצוב לשמוע שהתחושה מוכרת אבל יש בזה גם משהו מנחם לצערי…
תודה על המילים הטובות
מדהים.
מזדהה עם כל מילה
הכתיבה מהממת!
אני מאוד מקווה שתמצאי משהו בשבילו להתעורר ולהיות מאושרת, כי יש במציאות גם דברים שאין בדימיון (כמה שזה נשמע מצחיק). בתור מישהי שתמיד עוברת דברים קשים (ללא סוף) וממשיכה עדיין לקום ולשאוף למקומות גבוהים, רק במציאות יש אפשרות ליצור משהו מעבר למחשבה להוציא לפועל להרגיש ולחיות עם האמת.
תודה רבה, מעריכה את המילים המעודדות
ראשית, זו לא המציאות הקשה מכולן, זו פשוט המציאות. כיף לישון, צריך לישון, וצריך גם להתעורר. כי זו המציאות.
שנית, למה לך לתעב את עצמך? על מה רגשות אשם? עשית משהו שאינו ניתן לתיקון? כל זמן שנו חיים, אנחנו מסוגלים לשנות את המציאות שבה אנו חיים. גם לטובה, וגם לרעה.
שלישית, עברית.
"שלווה ובטוחה כמו ש[מ]עולם לא הרגשתי" – בהתייחס לעבר. בניגוד ל- '(ל)עולם' שמתייחסת לעתיד.
"העולם ח(ו)דל מלהתקיים" – הדל"ת בסגול, הוא"ו לא נכונה.
"הקרוב להשתוו(או)ת" – למה סתם להוסיף אותיות?
רביעית, חתולין, תחושה מוכרת? זה מעולם לא השתקף בכתיבתך. ועוד דבר קטן- אין פה כלל חריזה.
חמישית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
ראשית, לא צריך דבר, להתעורר לחיים, לעוד יום זו יכולה להיות גם בחירה.
שנית, בעיני לא צריך לעשות משהו שאינו ניתן לתיקון בכדיי להרגיש רגשות אשמה.
שלישית, תודה על התיקונים, אשתדל לשים לב לכך יותר.
רביעית, תחושה מוכרת והזדהות של אדם אחר לא בהכרח חייבת להשתקף בכתיבה בצורה ברורה וישירה או בכלל על מנת להיות תחושה מוכרת.
חמישית, שיהיה לך בהצלחה בחיים