השיא
לא. לא. הפעם אני לא מפסיק. אני מגיע עד הסוף. רק עוד קצת ואני שובר את השיא. הם מריעים לי מרחוק. רק מרחוק. כדי לא להפריע. בכל זאת העדפתי שיעמדו מאחוריי, כדי שאוכל להתרכז. אולי גם בגלל שיש לי פחד קהל.
יש כאלה שעושים את זה בשביל הכסף. למשל יש את המהמר הכבד עם החולצה הכתומה שתמיד, אבל תמיד, מהמר נגדי. הוא פשוט מת לראות אותי נופל יום אחד. אבל אני רק עושה את זה כדי להשתחרר. זה כיף. טוב אולי גם כדי לנפח את האגו. כי אני יכול והם לא.
לקראת שבירת השיא הם התחילו להתקרב, אז ביקשתי שלא קרוב מידי, כדי שלא יראו את כרס הבירה. הם פשוט סקרנים לדעת למה אני מסוגל. התאמנתי הרבה בשביל הרגע הזה, והטיפשים האלו חושבים שזה כישרון טבעי.
וכמו בכל סיפור טוב, הטובים מנצחים בסוף. כנראה שבסיפור הזה אני הרשע, והטוב הוא הזבל עם החולצה הכתומה. הוא הימר שאקיא וזכה בכל הקופה. נמאס לי. זה בכלל לא משחרר ולא מנפח את האגו. אולי רק את הכרס. שמישהו אחר ינסה לשתות 5 ליטר בירה ברבע שעה.
תגובות (0)