השטן של הסיפור

העיניים שלו ננעצות בגבי. הוא עוקב אחרי, רק בזה אני יכולה להיות בטוחה.
הצללים שלו מרחפים על רצפת החדר ואני שמה לב אליהם מתקרבים ועוצרים כל כמה דקות.
החיוך המהוסס נדבק לפנים שלו כשאני סתם מסתכלת עליו; אבל כשהוא עוקב אחרי… הוא לפתע חדור מטרה.
אין לו אפשרות פשוט ללכת ולעזוב אותי לנפשי, הוא עקשן.
אני לא יודעת מה הוא מוצא בי, הוא ממשיך לעקוב אחרי.
אני לא יכולה לכתוב. כואב לי עליו. על זה שהוא כל כך מטומטם ולא יכול להכיל טיפת כבוד. אני רק מחכה שהוא ינקוש על כתפיי. רק במשך כמה רגעים מהירים. בשביל שיפסיק לפחד, שיפסיק להתבונן בי מרחוק, אני קצת ארתע מזה אבל אולי אתאושש. שיגמור עם טשטוש העקבות, שיבוא אליי ויגיד לי מה שיש לו להגיד, שיעשה את מה שהוא צריך.

~

הוא בא, הוא מסתכל לי בעיניים אחרי כל כך הרבה זמן, אני חיכיתי. הוא מפסיק להתעלם ממני.
הוא אוזר קצת אומץ ובא,
"היי," הוא מחייך ואוחז ביידי הרועדות. הוא מצמיד את חזהו אל גופי. הוא בולע רוק.
אני קוטעת את מעשיו.
"תעזוב אותי," אני אומרת למישהו שאף פעם לא אהבתי, ההרגשה לא חלפה ורודפת אותי. אהבתי אולי רק את המסתוריות והפיצוח קודים שלו, הוא הותיר לי שלל של ריגושים שלא הייתי רוצה. אני אפילו לא יודעת אם אני מצטערת עליו. "בבקשה… תעזוב."
הוא משיב כמו חיה ומהדק את ידיו יותר חזק, "לא."
"ביקשתי שתעזוב אותי!"
הוא מצחקק לאיטו. "אני ביקשתי שתסתמי שנייה. אה, לא ביקשתי… עכשיו אני מבקש. יותר דורש, את שלי."
הדמעות יורדות, עכשיו אני מצטערת שרציתי שיסתובב. רק שילך. אני לא אעשה כלום. שילך.
אני בוכה למרות רצוני העז להחזיק את הדמעות ולעצור אותן. "אתה לא מי שחשבתי שאתה!"
"אני הכל."
"אתה לא. פשוט לא."
"את מצחיקה אותי לפעמים," הוא אומר כשארשת פניו רצינית. "אני הכל. כנראה לא מה שתרצי. אבל הכל."
"בבקשה, רק תלך." אני מנסה להשתחרר מאחיזתו.
"בבקשה, רק תלך." הוא אומר באותו טון כמו שלי ומגחך.
"די. למה אתה מתעקש להמשיך בזה? רק תעזוב אותי והכל ייגמר! תרפה!"
"לא." הוא פוסק, באותה הבעה כמו בתחילת השיחה, "את מטומטמת, יכולת לעצור אותי."
"אני רציתי. לא יכולתי!" אני נזכרת בימים ההם, היה דבר נורא.
"יכולת," הוא משיב. הזנב שלו, בצבע דם טרי, מבצבץ. הקרניים האדומות שלו דוקרות את נפשי. הוא עדיין ממשיך למשוך בי. אני מנסה להילחם בו. זה לא עובד.
הוא לא ירפה לעולם. הוא ממשיך לקחת אותי. הוא מושך אותי. אני תלויה. רגל אחת בפנים ורגל שנייה בחוץ. הוא הכל. הוא השטן. הלב שלי דוקר. כנראה שהתאהבתי בשטן רגע לפני שהוא לוקח אותי. ביש מזל. להתראות.