השטן לובשת את העור שלי

הקרון היה עמוס היה בו מקום פנוי אחד, הוא התיישב בו. הוא נראה מהורהר קצת ואחרי נסיעה קצרה הוא התחיל לדבר.
\"זה היה יום קר, עטיתי כפפות ואחזתי בבקבוק כתום מלא כדורים. איימתי לה שאשתה את כולם עכשיו היא חטפה אותם מהיד שלי ואמרה: \"אתה לא מתאבד היום\" ושתתה מהכוס מים שלה בהיסח הדעת. היא לא ידעה שהיא הייתה מוצפת בשנים מהכדורים האלה, אחרי שלושים שניות היא נפלה והזמנתי אמבולנס. הפרמדיק קבע את שעת המוות. החוקרים קבעו שהיא התאבדה. לא רציתי להרוג אותה. לא שהיינו נשואים גם לא שגיליתי שהיא בגדה בי אפילו לא שהיא ביקשה גט ולקחה את האוטו הבית והכלב. המשמרות על הילה היו הוגנות וזה מה שהיה חשוב. כמובן שהיא נהנתה יותר לבלות בבית הקרקע עם הבריכה מאשר בדירת רווקים צפופה בבניין על עמודים. שכר הדירה הנוסף, מזונות ועורכי דין אלה יחד גרמו לי לעגל פינות בכל מה שנוגע לעסק שלי\"
הנוסעים בתא שלי שתקו אבל הקשיבו, הוא המשיך.
\"בסופו של דבר עלו עלי כמובן, אבל זה קרה הרבה יותר מהר ממה שהייתם מצפים. המזרזת העיקרית של התהליך, גרושתי היקרה. אין לי הוכחות לזה אבל היא הייתה היחידה שראתה את המידע שהם הטיחו נגדי. זה גם מסביר למה היא ישבה במשפט דווקא באותו יום שהם הציגו את אותו מידע. אחזה בטלפון הסלולרי שלה וחיכתה שאני אבין למה היא שם. התפרקתי בבית המשפט, התפרצתי עליה, כשהשופט אמר לי להירגע התעצבנתי עוד יותר. היא הסריטה הכל, מצלמת אותי, עוקבת אחרי עם הטלפון בדייקנות.
ההתמוטטות שלי לא עזרה לי בתוצאות המשפט. אותה תוצאה הופיעה יחד עם אותן תמונות כשהמשמרות על הילה נידונו. הכל העיד עלי שאינני מתאים להיות אבא, הורידו לי את כמות המשמרות ונשארתי עם פגישה בת שעתיים כל שבוע בנוסף הצמידו אלי עובדת סוציאלית.
אז, רק אז התחילו להופיע המחשבות על רצח אבל לפני הכל הייתי צריך להוכיח את עצמי לעובדת הסוציאלית. עבדתי שעות נוספות, ריהטתי את הדירה שלי בצורה משפחתית יותר ושמרתי עליה נקיה ללא דופי. את השעתיים שהיו לי עם הילה ניצלתי במלואן. יצאנו לבלות, ראינו יחד סרטים, עזרתי לה בשיעורי בית ובאופן כללי השתדלתי לעשות את המיטב. אולי אם היו לי יותר משעתיים בשבוע הייתי שוקל לא להרוג אף אחד אבל הטעם המר שהשתלט עלי שהילה נכנסה למכונית של אמא שלה נשאר איתי עד שהיא חזרה. אחרי זמן מה שנראה כאילו הוכחתי את עצמי כמתאים התכנית שלי התחילה ללבוש צורה. ואז הרגתי אותה וזהו\"
\"הילה יודעת?\"
\"אז לאן אתה נוסע עכשיו?\"
\"אתה מתחרט על זה?\"
\"למה אתה מספר לנו את זה?\"
שאלו הנוסעים בהתעניינות מפתיעה.
\"היא לא יודעת, אלוהים יודע שאני לא מתחרט על זה. כרגע אני נוסע לחיפה, היא עומדת לסיים טירונות ואני חושב שאני עומד לספר לה\"
הקהל היה חלוק אם זה היה רעיון טוב אבל הרכבת עצרה והוא פגש את הילה.
\"אבא!\" היא צעקה בהתרגשות הוא שאל למצבה אם קשה לה, ואם האוכל בסדר.
\"בסדר, לא להיט אבל אני מתמודדת. יש משהו אחר שמפריע לי, משהו יושב לי על הלב\"
\"מה יש מותקה?\"
\"אתה זוכר את טוני הכלב שהיה לנו כשהייתי בית ארבע עשרה?\" הוא הנהן בחיוב.
\"בכל מקרה הוא היה חולה לפני שהוא מת והיה לו חום אז נתתי לו משהו שיוריד לו את החום השבוע גיליתי שזה הורג אותם. אז זו הייתה אשמתי\" היא חייכה חיוך מובך.
\"אם את כבר בנושא, גם לי יש מה לספר לך\"