החשכה שבתוכי

אל תתקרב. אתה לא תוכל להתמודד עם החשכה שבתוכי.
אם תסתכל בעיניי, תוכל לראות את השדים שלי. השדים שמשתוללים בתוכי כל יום, השדים שמונעים ממני להתקרב. אם תתקרב מדיי, תישרף מהחום, לא תוכל להימלט. שום דבר כבר לא יכול להוציא אותם ממני. הם המפלצת, המפלצת מהסיוטים.
השדים הם כל טעות שעשיתי בחיי, כל דיכאון או הרגשה רעה וכל פגיעה בי. והדבר הנורא ביותר, הוא שאין לי יכולת להיפטר מהם. אולי לא ארגיש או אראה שהם שם, אבל הם לא ייעלמו. הם יכולים להתכווץ או להתרחב, הם יכולים למלא את נשמתי ולחסום את עורקיי, אבל אני לא מפחדת מהם. הדבר היחיד ממנו אני מפחדת הוא אני עצמי, אני מפחדת לאבד שליטה, להשתגע, ואולי אני הכי מפחדת להיכנע, להרפות.

מה ייקרה אם יום אחד פשוט ארפה? האם ייזכרו אותי, או את השדים שלי? האם אשאר כזיכרון מעורפל?

מפחיד אפילו לחשוב על כך. אומר שוב – אל תתקרב, אתה לא תוכל להתמודד עם החשכה שבתוכי. אני לא יודעת איך לברוח, ועם המפלצת בתוכי, אין לי איפה להתחבא. כשאני מסתכלת במראה, אני רואה את הניצוץ שלהם בעיניי. החשכה שמאיימת להשתלט עליי, לגרום לי לקרוס. שם נמצאים השדים שלי.