השדים בראשי

"לאן אתם לוקחים אותי?", אני שואלת. אך הם לא עונים. הם שותקים. פניהם לא ברורות וגופם ארוך ושחור. מתקדמת אל הלא נודע. מתקדמת למקום לא מוכר. וחששות ופחדים עולים, עד שאני כבר לא יודעת עם זה אמיתי.
קשה לי לנשום. וראשי כבד ועייני רואות רק אופל.
רגלי נופלות לרצפה, איני יודעת מה עובר עלי, כי הרי הם שולטים עלי, אני לא מצליחה להתאזן אני לא מצליחה להיאבק. אני שבוייה בידיהם של הגופים השחורים.
הם מרימים אותי בחוזקה, מחרכים אותי להמשיך הלאה, אבל מה יהיה בסוף הדרך שבה אנחנו צועדים?
אני שקטה, אני כנועה. אני שואלת כל כך הרבה שאלות בראשי, אני עייפה מלהיות קורבן שלהם.

אילו רק הייתי יודעת, שאותם גופים אלא שדים שאני יצרתי בראשי, ובאותה קלות שבה הם באו, הם יכולים לעוף ובמקומם לצעוד לגן עדן עם מלאכים סביבי.