השאלות המהותיות ביותר שבנמצא

מהי מטרת הקיום והחיים?
מדוע בעצם אנחנו קיימים?
ועד כמה באמת חשוב ומשמעותי הוא הקיום שלנו?
שאלות אלה ודומותיהן, הן שאלות מהסוג שבדרך כלל אינו מעניין את רובנו. רוב האנשים ששפר עליהם מזלם להישאר בכלל קיום, אינם באמת חושבים על דברים דוגמת מהות הקיום. רוב האנשים הקיימים עסוקים כול כך בפרקטיקה הקיומית, שכבר לא נשאר להם הזמן או העניין בעיסוק בשאלות מהותיות שכאלה. במסגרת קיומם של אנשים שכאלה, אותם האנשים מוכרחים להעסיק את עצמם בעבודה, לימודים, ניהול משפחות ומערכות יחסים שונות, (לפעמים אף כמה מערכות יחסים מפרכות שבאות לצד מערכות היחסים עם בן הזוג הלגיטימי, שלרוב אף לא מודע לקיומן של אותן מערכות היחסים, מה שהופך את הדבר למפרך ומעסיק אף יותר,) והמעסיק מכול, בידור עצמי, שמגיע בדרכים שונות ומשונות. אותם האנשים שוקעים כול כך עמוק בשגרת הקיום, עד שמרוב נוזל הקיום הסמיך והאביך שמקיף אותם מכול כיוון וחוסם את שדה ראייתם – המוגבלת בלאו הכי, אין הם מסוגלים להביט על גבולות המסגרת בה הם נתונים (שלא לדבר על מעבר אליהם…) הנקודה היא, שהם כול כך עסוקים בשגרת קיומם, עד שאינם מוצאים עוד מקום לחקר מהותו של הקיום. הם התרגלו להתקיים, הם מאמינים שעם ניסיונם הרב בקיום (לפי קנה מידתם, כמובן), הם מכירים את הקיום מספיק, ויותר מכול, דעתם מוסחת בידי שגרת הקיום האחידה, הרציפה והבלתי פוסקת אותה הם חיים.
את האנשים שעסוקים בקיום באופן כה אקסטנסיבי ואינטנסיבי, לא מעניינות שאלות מהות החיים, אז את הדברים הבאים, אני כותב עבור אלה שאינם מתעסקים בקיום באופן מעשי שכזה.
מהצורה בה הצגתי את הדברים, בוודאי כבר הגעתם למסקנה שבמאמר הבא, אציג בפניכם את התשובות לכמה מהשאלות המהותיות ביותר שבנמצא. "זהו זה!" אתם לבטח חושבים לעצמכם ברגע זה, "אחרי שנים על גבי שנים של תהייה וחיפוש מדכדך ומאכזב אחר תשובות, אחר זמן שנראה כנצח, בו ביליתי בהרגשה של חשיבות אפסית לנוכח היעדר הידע שלי, (ועוד דברים שאינם רלוונטיים כרגע…) סוף סוף אקבל את התשובות לכול השאלות אשר שאלתי את עצמי מעודי!" אז אקדים ואומר כבר עכשיו: אני מצטער לאכזב אתכם, אך מכיוון שאלה רבות מספור (וגם כי אתם רבים, אם כי לא מספור…) לא יתאפשר לי להציג בפניכם את התשובות לכול השאלות. רק אציג בפניכם את התשובות לשלוש השאלות הכתובות בראש המאמר. אני מתאר לעצמי שאתם מאוכזבים מעט. אחרי הכול, אתם ציפיתם לקבל את התשובות לכול השאלות המהותיות ששאלתם את עצמכם אי פעם, וכעת מתברר לכם שתקבלו תשובה רק על שלוש שאלות בלבד. אני מתאר לעצמי את ההרגשה שאתם מרגישים כרגע, זה בוודאי מרגיש כאילו נשמטה הקרקע מתחת לרגליכם. כן… אני יודע איך זה מרגיש… אבל זה בסדר, הכול יהיה בסדר… הכול יעבור…
אחרי שזה נאמר, תהיה נחמתכם העובדה שלפעמים, גם שלוש זה הרבה, ובמיוחד כשאלו שלוש התשובות לשאלות מהמהותיות שבנמצא.
אז ללא הקדמות מיותרות (אלה כבר נכתבו לעיל.) אגש אל התשובה הראשונה, אותה אענה על השאלה הראשונה שהצגתי בראש המאמר – 'מהי מטרת הקיום והחיים?'
התשובה לשאלה זו היא פשוטה, אך מורכבת במקצת. בעצם פשוטה… בתור בני אדם, מה שאנו עדיין לא מבינים, ואפילו מתקשים להאמין בו לנוכח כול הגילויים המדעיים של כמה המאות האחרונות, ובמיוחד העשורים האחרונים, הוא שחומר 'רוחני' אכן קיים, ואף יותר מזה – למרות 'רוחניותו', הוא אכן חומר, וככזה הוא כבול לחוקים פיזיקליים. חוקים פיזיקליים מהסוג אותו אנו רחוקים מלהבין או בכלל לתפוס, ליתר דיוק.
כמובן שמעולם לא נתקלנו בחומר שכזה, וזה מהסיבה הפשוטה שמשך קיומו של החומר במרחב החלל-זמן בו אנו חיים הוא קצר ביותר, אם לא אפסי, והשפעתו על המצב הפיזי של העולם, כמעט ולא ניתנת למדידה, ובוודאי שלא באמצעות השיטות או המכשירים הקיימים ברשותנו.
הנקודה היא, שהחומר אכן קיים. אך אתם בוודאי שואלים את עצמכם שוב: "איפה התשובות שהובטחו לנו?" חלקכם אף בוודאי תוהים: "על מה לעזאזל הוא מדבר עם כול בלבולי החומר הרוחני שלו?!" או: "לכול הרוחות! מה בין חומר רוחני כזה או אחר לשאלת מטרת הקיום והחיים?!" אז בואו ואגלה לכם כלל: אם אתם מחפשים תשובה בכול הנוגע למהות החיים – היו סמוכים ובטוחים שתמיד תמצאו הסבר כזה או אחר הקשור בדבר מה רוחני…
אחרי שזה נאמר, אגש להסבר: אותו חומר רוחני, מאוחסן לו בין ערפילי העל-מרחב, מקום (או בעצם חוסר מקום) שכפי שבוודאי ניחשתם, נמצא מעבר למרחב (המילה 'מעבר', אומנם אינה בדיוק המתאימה לתיאור מציאותו של היעדר גבולות פיזיים שכזה, אך זה יספיק לעת עתה…)
לנו, בני האדם, ישנה הגישה לאותו החומר הרוחני, ובכמות גדולה ושופעת למדי. אנו מייצרים את החומר ומנצלים אותו, באמצעות איברים מסוימים הממוקמים באחורי מוחנו (לתפקידם, או אף לקיומם, אין האנושות מודעת לעת עתה). אנו אומנם לא מודעים לכול מורכבויותיו של אותו תהליך יצור-ניצול, אך זה לא עוצר אותנו מלבצע את אותו התהליך, ובכנות, ממתי חוסר הבנה עצר מישהו מלבצע משהו אי פעם. בעצם, אנו מבצעים את אותו התהליך באופן כול כך תכוף, עד כדי כך שמספר הפעמים בהן ניצלנו את אותו החומר הרוחני, שווה בקירוב, או בעצם בדיוק, למספר הפעמים בהן חשבנו. או במילים אחרות – אנו מנצלים חומר רוחני כאשר אנו חושבים.
אני מתחיל להרגיש שהשימוש החוזר-ונשנה במילים 'חומר רוחני' משווה לדברי מראה לא אמין ומפוקפק, כזה שרק גורם לכם להשתכנע יותר ויותר בכך שאני מנסה לשדל אתכם לאמונה באיזו דת המתיימרת להיות מגובה במדע שאינו קיים, בכול פעם שאני מזכיר את אותן המילים, ובסופו של דבר לתהות מדוע לכול הרוחות והחומרים הרוחניים הגעתם לקריאת מאמר טיפשי שכזה מלכתחילה. לכן, כדי לגרום לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם וכדי לשוות לדברי מראה אמין ומדעי יותר, אתחיל לקרוא לאותו החומר אותו אנו מנצלים בעת המחשבה – 'חומר טרנס מרחבי'.
אותו החומר, שכאמור, נגיש לבני האדם בכמות נרחבת, הוא משאב יקר ערך, ולא רק עבור בני האדם… זה הרגע, אני מניח בו אני מגלה לכם שכן, ישנם יצורים תבוניים מלבד האדם, וכן, הם אכן נקראים 'חייזרים' או 'חוצנים'. תקראו להם איך שתרצו, העיקר שיישארו מחוץ לגבולות הפלנטה שלנו. דא עקא, שלא משנה איך שתקראו להם, אף כינוי או הגדרה מילונית לא יסלקו אותם מהפלנטה שלנו, בה הם אכן נמצאים כעת (אומנם המקום אינו מקום היווצרם המקורי ואינו מקום מגוריהם הקבוע, ולכן הם עדיין נחשבים בגדר 'חוצנים' או 'חייזרים'. אם כי עלי לציין שלפי הגדרות אלו, גם אנחנו נחשבים לחוצנים…)
ובכן, אחרי כול ההקדמות המיותרות (אותן הבטחתי שלא אכתוב ועל כתיבתן אני מתחרט חרטה גמורה.) אענה סוף-סוף על השאלה שברצוני לענות עליה – מטרת הקיום (לפחות האנושי), היא יצור אותם החומרים הטרנס מרחביים.
ככול שהאדם חי במשך זמן רב יותר וככול שהאינטליגנציה שלו גבוהה יותר, כך הוא מייצר יותר מהחומר, וככול שהוא חושב פחות, כך הוא מנצל פחות מהחומר, מה שמשאיר די הרבה ממנו… לאותם החוצנים דרוש חומר זה, וכמה שיותר ממנו… אתם בוודאי מתארים לעצמכם, שכדי לגרום למחשב שבנו החוצנים לחשוב בהיגיון אנושי מינימלי, תידרש כמות לא מבוטלת של החומר (היות וגם האנשים שברשותם כמות רבה מהחומר, מתקשים לחשוב בהיגיון, כפי שאנו בכדור הארץ עדים לתופעה…) ובוודאי שלצורך בניית המחשב שיחשב את התשובה לשאלות הקיום המהותיות ביותר, אותו מתכננים אותם החוצנים לבנות כבר במשך מיליוני שנים, תידרש כמות עצומה ופשוט אדירה להחריד מאותו החומר.
אז בכדי לספק את צרכיהם הבלתי נדלים לחומר הטרנס מרחבי מעורר המחשבה, הגו אותם החוצנים תכנית נהדרת ( – בעיניהם. בעיני – לא כול כך…) כדלהלן: "אנו נהנדס יצורים תבוניים נוספים, שייצרו כמות רבה מהחומר, היות והאינטליגנציה שלהם תהייה גבוהה, אך נתכנן אותם ואת המסגרת בה יתקיימו כך שימעיטו לחשוב ולא ינצלו בפועל כמות רבה מהחומר, ובכך ישאירו לנו כמות עצומה ופשוט אדירה להחריד של חומר טרנס מרחבי שיאוחסן ללא שימוש, אי שם בערפילי העל-מרחב, מקום אליו נוכל להגיע בקלות לצורך הנחת ידינו על אותו החומר."
ובזה עניתי על שאלת מטרת הקיום והחיים: אנו נוצרנו למטרה אחת ואחת בלבד – כדי שנתקיים בלי לחשוב. כדי שנשקע בנוזל הקיום הסמיך והאביך שיעלים מעיינינו כול עניין במחשבה, כך שנשאיר את פוטנציאל המחשבה שלנו לרחף לו אי שם בערפילי העל-מרחב, בשביל שאחרים יוכלו לרשת אותו לעצמם ולבנות בעזרתו את המחשב שיחשב את התשובה על השאלות המהותיות ביותר שבנמצא.
ובעצם, עניתי כבר גם על השאלות השנייה והשלישית: 'מדוע בעצם אנחנו קיימים?' – כי כך בחרו אותם החוצנים.
'ועד כמה באמת חשוב ומשמעותי הוא הקיום שלנו?' – לנוכח כול האמור לעיל – לא משמעותי במיוחד… בוודאי לא משמעותי כמו שחשבנו שהוא…
אחרי ככלות הכול, נועדנו לחיות מבלי לחשוב על החיים, ולמות כדי שאחרים יוכלו לנצל את הפוטנציאל אותו מעולם לא נועדנו לנצל.
אני מתאר לעצמי שאתם מאוכזבים מעט. אחרי הכול, אתם ציפיתם שידיעת התשובות לשאלות המהותיות ביותר של הקיום תעניק לכם תחושת חשיבות, אך היא גרמה בדיוק להפך. אני מתאר לעצמי את ההרגשה שאתם מרגישים כרגע, זה בוודאי מרגיש כאילו נשמטה הקרקע מתחת לרגליכם. כן… אני יודע איך זה מרגיש… אבל זה בסדר, הכול יהיה בסדר… הכול יעבור…