הרקיע השחור

זה תמיד אותו דבר.
כשהכל שחור ואפשר להרגיש את הקור עוטף אותך אז אתה יודע שזה באמת הזמן הנכון.
זה הזמן ללכת לכיוון החושך, להתרחק מהאור ולחפש את המקום הכי מבודד שיש – כמו המדבר לדוגמה.
רק כשאני מגיע לשם אני יכול להרים את הראש, להסתכל אל הרקיע השחור ולקחת נשימה.
נשימה מהסוג שממלא את הגוף.
נשימה מהסוג שמרגיע את כל השרירים והרקמות בגוף.
נשימה מהסוג שלרגע אתה מרגיש חנוק ואז – אתה יכול להרגיש שאתה כמו חדש.
לאחר נשימה כזאת כל שנותר הוא להביט.
להביט אל הרקיע ולראות את האור.
אותו אור הכוכבים הממלא את הרקיע האפל ומאיר את כל קצוות היקום.
מראה הכוכבים והגלקסיות האדירות על פני הרקיע השחור והסהר המפיץ את אורו על פני האדמה, הוא אותו מראה קסום המזכיר לי כל פעם מחדש – מי אני בעולם?