הרס עצמי מגיע בכפולות של 2

כשאתה מתחיל לרחם על עצמך, אתה מרגיש רע.
אתה מרגיש רע, לא כי אתה מרחם על עצמך
או מרגיש רע בשבילך על כמה שרע לך.
אתה מרגיש רע,
כי אתה יודע שיש אנשים שרע להם יותר,
אז זה בערך כמו להרגיש רע בשבילך ולרחם על עצמך והכל כבר כמו דייסה בתוך המוח שלך שזולגת מהאוזניים אז אתה מנסה להפסיק לחשוב,
ואז אתה חושב על זה שאתה צריך להפסיק לחשוב,
ואז כבר הכל מלא בבלאגן אז אתה מחליט לנקות קצת את יחידת הדיור שאתה גר בה.
אתה חייב שהכל יהיה מונח במקום,
שהכל יהיה מסודר כמו שורה של חיילים במארינס,
כי צה"ל זה שכונה,
ואתה צריך שהכל יהיה בדיוק בסדר שאתה אוהב.
אסור שישאר אבק על השולחן,
והצינצנות והמלחיות, וגם שאר הדברים בדירה צריכים להיות מופנים עם ה"פנים" קדימה.
שהעט לא יהיה עקום,
ושהקומקום אף פעם לא יהיה מלא ביותר מליטר של מים.
שהמעלות במזגן והווליום בטלוויזיה חלילה לא יהיו על מספרים אי זוגיים,
והלוואי ותדע לעשות כזה סדר בראש שלך.
כשאתה מתחיל לרחם על עצמך,
אתה מוזג קצת וויסקי.
אתה מוזג וויסקי אבל בכפולות של 2,
זה הרי חייב להיות זוגי,
ואם אנחנו במספרים זוגיים,
אז למה לא לראות הכל פעמיים?
אתה ממשיך לשתות וממשיך להכניס זבל לגוף שלך,
ואתה מנסה להזכר למה בכלל התחלת לרחם על עצמך מלכתחילה
אבל זה כבר לא משנה.
העיקר שהכל מונח במקום והמזגן בדיוק על 24 מעלות
העיקר ש….
העיקר ש…….
לא משנה, שכחתי.