הריקוד ששכחת והגוף זוכר

מה קרה איתה אין לי מושג רגע אחד הכל היה טוב ורגע אחרי אני התעצבנתי כמו ילד קטן נפלתי למשחק הזה ונתתי לחוסר הסבלנות שלי להשתלט אני מרגיש שהיא לא לגמרי בעניין ועכשיו גם דחפתי אותה החוצה ,מבחינתי כרטיס בכיוון אחד .
למה צריך לשחק את המשחק והאם נגזר עליי להמשיך לשחק משחקים מפגרים כאלה עד שאמצא אותה? חבל ,באמת היה שם חיבור אחר אבל לא בכח ,הקשר הבא הוא האחרון ( אני מנסה לשכנע את עצמי).
התקופה היא תקופה של הצלחות קטנות כשברקע נפילות גדולות , אני יודע מה אני שווה וכמה אני טוב אבל קשה לי עם כל החרא הזה שמסביב אני עייף מהמשחקים .
הכרוניקה כבר ידועה מראש-אתה יוצא יש מישהי היא מסתכלת אתה מסתכל ,בדרך כזאת או אחרת נוצרת אינטראקציה שמתגלגלת לשיחה , שיחה שהיא אתגר ,אתגר שיוצר עניין ויוצק תוכן לערב התל אביבי הקיצי הריקני.
הריקוד מתחיל- משפט שלי משפט שלה ,מרגיש את הקרקע ומבין מול מה אני עומד היא מבינה מול מי היא עומדת ורמת האתגר עולה, אני מרגיש את המשיכה הדו צדדית כמו בתחרות משיכת חבל והשאלה היא איזה צד יתנתק מהקרקע קודם , מי יפסיד מי יגרום לצד השני להרפות , לשחרר אחיזה מהמציאות ממה שהוא יודע , יותר נכון היא יודעת-היא יודעת שזה לא טוב היא יודעת שחתונה לא תצא מזה היא יודעת שהיא אחת מתוך כמה בעיני אבל היא מאמינה ומקווה להוכיח לי אחרת ,אני מבין מה הולך לה בראש וזורק משפט גבוה כדי לחדד את יחסי הכוחות אני מאמין שזה יעבור מעליה אך מקווה להפתעה ,מת לקבל את האגרוף בבטן שיוכיח לי שאני טועה שיש מי שתשיב מלחמה ולא בדרך ילדותית. כשהריקוד תופס עניין ותאוצה והיא כבר החליטה מה היא רוצה היא ננעלת מישירה אליי מבט אני מבין שהמבחן הרשמי התחיל חומות על גבי חומות נפרשות ומתגלות לנגד עיניי. החומות שאני ושכמותי יוצרים אצלן היא רוצה שאני אוכיח לה שאני שונה שאני אשבור כל חומה וכל מכשול שבדרך .שאהיה הגבר האולטימטיבי ושלא אשבור את הדימוי המתגבש אצלה בין הרקות . אני כל כך אוהב אתגרים וכמובן שאני בפנים, עד הסוף. היא לוקחת אותי למסלול ארוך ומתיש שמתחיל איכשהו בשדה הפוליטי האקטואלי ונגמר ביחסים שבינו לבינה מהול בפילוסופיית ברים שהיא למעשה בליל של דעות וחצאי משפטים שהם חצאי אמיתות של כל השבים מהטיולים מעצבי החיים בהודו ובאמריקות , הקלישאות האלה שכבר נמאס לי לשמוע מעלות לי חצי חיוך כי אז אני מבין שזה אצלי בכיס , אני מת לשינוי מרענן למישהי אמיתית , מישהי שהיא כמו כולם אבל קצת שונה. אחרי מסלול המכשולים המתיש השפה הדלה לפרקים הפינות אליהן דחפתי אותה כשהיא ניסתה להזיז אותי וכל האלכוהול הזה שזרם בינינו אנחנו מגיעים לישורת האחרונה והקריטית שם אתה נדרש להוכיח אם אתה יודע לסגור עסקה או שכל ההשקעה והמאמץ לחינם , תכלס הזיון הוא כבר ממש לא האישיו אני רק צריך לדעת שאני בפנים , "אז מה" היא היא אומרת , אני תופס את המושכות ״היה אחלה ואת ממש חמודה ,שונה וכן אני לא משחק משחקים את כבר הבנת שאני בפנים " היא מחייכת מתלבטת אם להתמסר לחלוטין או לא " אולי תבוא אליי אני גרה לא רחוק אבל אני לא מבטיחה כלום ״ וכאן רגע האמת , התגובה חייבת להיות חדה מדויקת אך אסור ליפול " תראי אני לא מאלה שלוקחים בכח וגם אני לא מבטיח שום דבר אבל שנינו יודעים מה האפשרויות העומדות על הפרק ״ היא מחייכת מאושרת שהשאיפהצשלה ללילה סוער לא משנה את גישתי לחיים ,תופסת לי את הזרוע מצמידה אותי כדי שזה לא יראה כפיקאפ זול וביחד אנחנו עולים על מונית, הכל ידוע מראש כל פעם זה דומה לעיתים אפילו זהה היא לא אשמה אני לא אשם כזה אני ,והיא , היא כמו כולן /כולם, כולם מחפשים נחמה חום ואהבה במסגרת של אהבה קצרה לעיתים קצרה מדי מכדי לזכור אבל הגוף מקבל את שלו והגוף זוכר.