הרבה יותר טוב עכשיו/ מבט ממושך

עיניה חסרות הצבע בוהות בך, חודרות עד לעומקי נשמתך, קוראות אותך כמו ספר פתוח, כאילו היא מכירה אותך שנים. פיה חצי פתוח, הבעה שמוכרת לך אך על פניה היא נראית כה שונה, כאילו היא מופתעת מעצמה. שערה הג'ינג'י והמקורזל אסוף בקוקיות נמוכות שהיא העבירה קדימה אל כתפיה. אתה בוהה בו כל כך הרבה זמן עד שזה נהפך למביך, אך נראה שהיא אינה שמה לב למבטך.
אתה סוקר את בגדיה. הסוודר העבה שהיא לובשת מכסה כמעט לגמרי את חולצת המשבצות הכחולה שהיא לובשת מתחתיו. הג'ינס שלה צמוד לגופה ומבליט את הגזרה המושלמת-להפליא שלה. היא מתכופפת לעבר תיק הצד שלה ותולה אותו על כתפה. בדיוק כשאתה עומד לגשת ולדבר איתה, לפלוט איזה "היי" חטוף היא מסתובבת לעברך.
נשמתך נעתקת כשהיא משירה מבט לעיניך ומחייכת, חיוך מלא חום, כאילו היא יודעת מה רצית לעשות.
אתה מצליח להתעשט על עצמך ומרים את ידך לשלום. חיוך הססני מזדחל לפנייך. רגלייך מתחילות ללכת בקצב מייסר לעברה, כאילו הן עדיין לא קולטות שהן זזות, ואתה רק מפחד שהיא תזוז ממקומה ותלך, ושאתה תפספס את ההזדמנות שלך.
אתה מגיע אליה חסר נשימה, נאבק בדחף להימלט משם לפני שתראה כטיפש גמור ושב להביט בה.
עיניים שלה, אתה לא יכול להפסיק להסתכל עליה.
"היי," היא אומרת לך, ואתה נדהם. קולה מתוק וצלול. טהור כל כך, כאילו שהוענק לה במיוחד מפיו של מלאך.
ואולי זה בגלל שהיא אכן מלאך, מלאכית יפהפייה שנשלחה כדי לגרום לכולם לחשוב שוב על כל דבר שהם רוצים לעשות, וזה רק בגלל שזה אחד הדברים שמרגישים סביבה.
שאם תעשה טעות אתה תפספס אותה.
"אתה מוכן לבוא אחריי? אני צריכה להוביל אותך למקום מיוחד, מחכים לך שם." אתה כמהופנט מהנהן לדבריה, למרות שהם נשמעים כל כך רחוק ומסורבלים.
"יופי, קח את ידי, אין לך ממה לחשוש. הכל הולך להיות הרבה יותר טוב עכשיו." אתה ממצמץ כמה פעמים בעינייך, אך העייפות לא מוסברת גוברת עלייך פתאום, וחיוכה הוא הדבר האחרון שאתה זוכר.