הקרום של דקלה

קרום הבתולין של דקלה הלך לאיבוד, איש לא ראה, איש לא מצא. בצעד אמיץ וללא היסוס, החליטה דקלה לצאת לחיפוש. תלתה מודעות בכל רחבי העיר, ובזו הלשון כתבה: "אבד קרום בתולין היקר לליבי, לאחרונה נראה באזור השרון, המוצא הישר מתבקש ליצור קשר במהרה".
כל השנים שמרה בקפידה, שאיש לא יתקרב, איש לא ייגע. אל כל קצוות הארץ פרשה כנפיים השמועה, כי באיזור השרון, בין נתניה להרצליה, אבד קרום בתולין, ואף אחד לא ראה. מכל כפר ועיר הגיעו אנשים לחפש, חיפשו ליד איקאה, חיפשו גם בשפיים, אך לא נמצאו עקבות ולא סימנים.
אצל דקלה החל להתפשט הייאוש , וסימני שאלה הציפו את ראשה. הכיצד ואיך הלך הוא לאיבוד, לא השאיר מכתב, לא אמר שלום. אימה ליטפה את ראשה ואמרה לה שלא נורא, אולי יום אחד יחליט הוא לחזור, ואז יעשו מסיבה גדולה לכבודו, ולא ישאלו לרגע היכן היה. גם אבא הסכים והנהן בראשו בשתיקה, אך עם רדת הלילה נכנס לחדרה, ובשקט לחש על אוזנה של דקלה, "הקרום אצלי, הוא לא הלך לאיבוד, תבקשי יפה ילדתי ואחזיר לך אותו בחזרה".