הקפה של זינה

זינה יודעת את העתיד.
הוא מונח בכף ידה, יותר נכון בספל שבכף ידה.
כל המיואשים עם הצרות והכסף המיותר באים לשוק הכרמל כדי שזינה תקרא להם בקפה.
וזינה אף פעם לא טועה, הכל היא יודעת.

אבל בזמן האחרון הבסטה שלה ריקה.
לפני כמה זמן גבר לא שילם לה והיא קיללה אותו שימות,
ובשבוע שאחרי מד"א באו לקבוע את מותו.
מאז כולם פוחדים להיכנס, לך תדע מתי היא תחטוף קריזה בפעם הבאה.
עדיף לתת לצרות להרוג אותך.
……
"אז מה, זינה? סוגרת ת'בסטה?" אמר לה איציק, מוכר הדגים מהחנות ממול.
"ביום מותי"
"כבר חודש שאף אחד לא נכנס, חבל על הזמן שלך."
"יעבור להם, לאנשים יש זיכרון קצר.
מה איתך, איציק, לא רוצה לדעת קצת יותר?"
"אני? אני לא מאמין בשטויות האלה. הכל חרטא".
"בוא תנסה, מה אכפת לך? עליי, לא צריך כסף".
"אבל בלי קללות, הא? מפחידה את"
……
זינה מזגה לאיציק כוס קפה והגישה לו
"עכשיו אתה צריך לבחוש אותו ולשתות 3 לגימות"
"לא מורעל, הא? צריך להיות בטוח איתך"
"נו, תשתה כבר, נודניק. שנים אני מכירה אותך, לא סומך עליי?"
"יאללה, שתיתי מה עכשיו?"
זינה התבוננה בספל, ואמרה
"אני רואה בית, והבית ריק. אבל מוזר, יש צעקות מהבית.
מישהו צורח 'איציק, אל תשכח אותי!'"
"מה? מי זה? מה הוא רוצה?" איציק התחיל לנוע באי נוחות בכיסא, ידיו רועדות.
"והנה, אתה נכנס הביתה, והבית ריק אבל התמונה שבקיר צורחת
'איציק, אל תשכח אותי!'"
"מי זה?!"
"זה אבא שלך בתמונה, והוא צורח וצורח ולא מפסיק".
"איזה שוכח אותו? הוא עובד איתי בחנות ממול, שכחת?"
"אז לך תחליף אותו יא דבע, מה אתה יושב כאן?" זינה התחילה לצחוק.
"מה את שרוטה? הבהלת אותי"
"משעמם לי, מה אתה רוצה? הייתי חייבת להתבדר קצת"
"על חשבון הבריאות שלי? גם כן את, ידעתי שאני לא צריך לשתף פעולה בחרטא שלך".
איציק קם מהכיסא לכיוון היציאה.
"אבל כן ראיתי משהו בספל, רוצה לשמוע?"
"רצינית הפעם?"
"בספר תורה"
"נו, דברי"
"תשלח לוטו היום, אתה תזכה בפרס הגדול"
"לא מאמין לך"
"תנסה, מה אכפת לך?"
…..
ביום שאחרי איציק רץ לדוכן של זינה וצרח תוך כדי שהוא מסדיר נשימה
"זינה! אין עלייך, מיליון שקל לקחתי! תודה רבה, אין עלייך"
"אמרתי או לא אמרתי?"
"אמרת, אמרת. מגיע לך לפחות חצי מזה"
"זה בסדר, תשמור הכל לעצמך. אתה תצטרך את זה"
"מה זאת אומרת?"
"אה, לא רציתי לבאס אותך אתמול, אבל ראיתי עוד משהו בספל…"
"מה?"
"אתה תמות עד סוף השנה".