הקנאה / השרוט

"וַיַּעַשׂ הַפֶּרְפֶּקְצִיוֹנִיסְט אֶת הַדָּבָר הַהוּא בַּפַּעַם הָרְבִיעִית, וַיַּרְא הַפֶּרְפֶּקְצִיוֹנִיסְט כִּי-טוֹב, אֲבָל לֹא מַסְפִּיק, וְיַחְלִיט לְשַׁפֵּר; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר …”
“אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים” נכון מאי פעם.
הם שונאים אותי, אבל לא מהסיבות הנכונות.
אני אינטרסנט, אני לעתים לא אמיתי עם אנשים ולפעמים אף משקר להם; הם שונאים אותי רק כי הם מקנאים; הם מקנאים בהצלחות כלאחר יד, ללא מאמץ שאני משיג. בזמן שהם מנסים להגיע להצלחות אני עושה זאת ללא הנד עפעף.
אני לא מנסה, זה פשוט עובד לי.
אבל אני מכוון לכיוון אחר; למעלה.
אף פעם לא מספיק לי. הם אומרים "תפסיק, השגת כבר כל מה שאפשר לבקש, אתה בשיא, אין לך לאן להמשיך מכאן"; הם מקנאים בי גם על זה שאנשים מסתדרים איתי טוב, ואני לכאורה גם איתם. הם מקנאים בי בגלל כל מה שאני משיג.
אני מקנא בהם גם; בגלל דבר אחד – ההסתפקות במועט וההתרצות מהנגיש, הממוצע והמושג.