הצליין

הצליין

ההרים האפלוליים שהתפרשו על שטח גדול, ליד גדת נחל מוזהבת, שם בשקיעה ועם רדת החשיכה יוצא הצליין מביתו הרעוע, תחילה הוא מתנודד מצד אל צד, מפהק והולך אט- אט. לילה אחד הצליין החליט לחצות את הנמל, הוא לקח עששית ופילס את דרכו, בין העשבים הגבוהים, נמל הקודש היה המקום אליו נהרו עשרות אנשים מדת שכמעט ונמחקה מן העולם: דת פלאי הטבע. אותם האנשים, חוקי הטבע היוצאים למסעות צליינות, יחד, התקבצו יחד, בשורה, מעבר לנמל, לבם הלם בחוזקה, הם חיכו לאותו צליין שתעה בדרכו, שיישא עמם תפילה.

פתע, הצליין הבחין כי הוא נכנס עמוק אל תוך יער אפוף מסתורין. אורו הקלוש של הירח הוטל על כמה מהעצים. הצליין הביט על אחד העצים, "שעון ירח", חשב לעצמו, "כעת אדע אם איחרתי לתפילה ואם לאו", הוא פילס את דרכו ונתקל בזרדי ענק, הוא הסתובב וגילה כי שעת התפילה כבר החלה, "אוי לי, אבוי לי, תעיתי בדרכי, קודש הנמל לעולם לא ימחל לי על החטא הנורא!" אמר הצליין, נבוך מעט, לפתע, צץ במוחו רעיון, הוא הקיש קלות עם זרד על קליפת אחד העצים, אל מול אור הירח, הוא חייך, "כעת, הם ודאי ידעו את מקום המצאי ויחלצו אותי, לפני שתשרור עלטה מוחלטת…"
פתאום, מתוך הסבך האפלולי, עלתה דמות אדירה, בעלת זקן מגודל, הדמות מרחה את זקנה בדבש וביסמין. "אה… מי זה?" שאל הצליין בחשש. הדמות הדליקה את הפנס, ענק שעיר וגדול התגלה בפני גיבורנו, הצליין, שכמעט איבד את הכרתו, כשראה דמות שאינה מטופחת ושאינה מופיעה בפניו בזיו יופייה.
"שלום ענק…. הייתי קצת מבוהל…. אני לא רגיל לראות ענקים…."
"מאיפה באת, צליין?" שאל הענק בקול רועם.
"באתי מן הכפר, אני גר בבית רעוע כמה קילומטרים מכאן, וכעת, תעיתי בדרכי…"
"וכך אתה מוותר? הקדושה אינה אמורה לספק אותך יתר על המידה?"
"היא מרגיעה אותי, אך לא במידה רבה" אמר הצליין בקול דקיק.
"אם כך- אתה לא מייחס לקדושה חשיבות רבה, ולכן תעית בדרך ולא עשית מאומה!" אמר הענק. הצליין לא ענה, הוא שתק, ישב על סלע וקפא מקור ושפשף את כפות ידיו והביט על הענק.
"במקום להסתכל עליי ולשתוק, תתחיל ללכת", אמר הענק, "זה יביא לך תועלת, האמן לי!"
"תועלת רבה שתספק את כל צרכיי? לא נראה לי" אמר הצליין ונאנח.
"בחירה שלך" אמר הענק ופתע נעלם.
"כעת, דבר לא יספק אותי וישביע את רצוני באמת, אני רוצה לחזור לביתי, אבל שאר הצליינים מחכים לי, חלקם דרוכים ומוכנים לתופעות משונות של פלאי טבע ובחלקם הגדול- הם רוצים שאצטרף אליהם ואשא עמם תפילה" חשב לעצמו הצליין, "מה אעשה?"
הצליין המשיך בדרכו, עייף, מתוסכל ושקוע בהרהורים, פתע נגלתה בפניו מכשפת גהינוהם הנוראה.
"צליין, אייעץ לך עצה, במקום להיות מתוסכל ושקוע בהרהורים, מנסה לפלס את דרכך לאיזשהו מקום, אולי תשב, תנוח, אל תמהר, שקט כאן מאוד בשעות הליל"…..
"טוב, אשב ואנוח, רק כמה דקות" אמר הצליין ושכב פרקדן אל מול אור הירח. אט אט, בלי לשים לב, הוא עצם את עיניו ונרדם.