הצגה

"אני כל כך מתרגשת! אני נראית בסדר בשמלה הזו?", שאלה בפעם העשירית היום.
"כן כן", השבתי בביטול.
"נו איפה דין? הוא אמור להיות רומיאו והוא לא כאן!", חששה נועה.
"אין לי מושג", אמרתי
"אני עולה ביי"
"ביי נועה", השבתי.
נועה יצאה מהמסך והתשואות נשמעו במהרה.
'הלוואי שיכולנו להחליף חיים', חשבתי.
'נו טוב.. לעבודה..'
לקחתי את המטאטא והמשכתי לנקות את אזור מאחורי הקלעים.
"היי.. ראית את נועה?", אמר דין שבמקרה בדיוק הגיע לשם.
"כן, היא כבר עלתה לבמה", אמרתי.
"אוי לא, אני חייב לעלות. מצטער שנענשת בגללי לנקות את מאחורי הקלעים בזמן ההצגה… תאחלי לי בהצלחה"
"בהצלחה…", מלמלתי.
הוא כבר עלה לבמה. 'לא חשוב'
צרחות נשמעו מהקהל, הרחתי עשן באוויר.
רצתי החוצה ממאחורי הקלעים ישר אל הבמה.
שריפה ענקית השתוללה, נועה בכתה בהיסטריה.
"גבירותיי ורבותיי, כולם להירגע! הכל בסדר", קרא המנהל ברמקול, בקושי שמעו אותו ברעש הצרחות והעובדה שהוא גם צרח כמו מטורף ממש לא הרגיעה את כולם.
'דין? איפה דין?' הוא נעלם.
"דין?!", צעקתי, משתעלת מעשן השריפה.
לא נשמע מענה, וגם אם הוא כן ענה לא הייתי שומעת אותו.
רצתי לתוך האש.
~~~~~~~כעבור זמן מה~~~~~~~
"ברחתי מהסמוקרים, הם היו מסוכנים מדי…
למזלי מאז השריפה, יש לי את כוח, עדיין לא למדתי לשלוט בו לגמרי, אבל זה עוזר לי למציאות של היום. דיין איתי, גם לו יש את הכוח הזה, אבל נועה…
קיירו חייך אליי כשראה אותי מרחוק, העפתי לו מבט ארסי.
בקיצור, אנחנו חייבים להביס את הסמוקרים."
כל הקהל נעמד ומחא כפיים בהתלהבות.
ההצגה נגמרה, הורידו את המסך.