הפתק

היה היה ילד קטן בשם חיים. חיים היה ילד סקרן וחכם שאהב לגלות דברים חדשים.
יום אחד עלה במוחו רעיון. הוא יכתוב פתק ויזרוק אותו ברחוב, ייתן לו להתגלגל הלאה. והחליט לעשות זאת ביום האחרון של הלימודים בכיתה ו׳.
בפתק כתב כך: ״שחרר את הפתק״.
הוא שם את הפתק ברחוב שהשתולל מרוב רוחות, ונתן לו להתגלגל..

כעבור שבוע ימים, איש עסקים הלך בדרכו אל עבודתו. לפתע הוא הרגיש משהו מנייר פוגע לו בפנים. ״מה זה?!״ התעצבן והרים את הפתק מהרצפה.
״שחרר את הפתק״ הוא קרא. האיש זרק את הפתק לחלל האוויר. ״מעניין לאן הוא יגיע,״ חשב לעצמו.

לאחר חודש ילדה קטנה שיחקה בגן הציבורי עם חברותיה בתוך ארגז החול. ״היי! תראו מה מצאתי!״ היא צעקה ושלפה את הפתק.״
״כתוב פה משהו,״ אמרה אחת מחברותיה. ״תבקשי מאימא שלך״.
הילדה נתנה את הפתק לאם, שקראה: ״שחרר את הפתק״.
״אז בואו נזרוק אותו!״ התלהבה הילדה, עלתה על המגלשה הגבוהה ביותר והעיפה אותו לרוח הקיצית הנעימה.

אחרי כמעט שלושה חודשים שהפתק לא נראה יותר, זוג הלך לו ברחובות הגשומים עם מטרייה. הם עמדו מתחת לגגון תחנת האוטובוס וראו משהו עף לכיוונם. ״פתק!״ אמרה הנערה. ״כתוב לשחרר אותו.. פשוט באוויר..״
הם זרקו יחד את הפתק לכיוון הגשמים.

ואז, לאחר שנה וחצי לפחות, חיים כבר גדל, הוא בכיתה ט׳ עכשיו ושכח מהפתק לגמרי. הרי זרק אותו ביום האחרון של כיתה ו׳!
אולם, בעוד הצלצול נשמע לחזור הביתה, חיים הלך לו לבדו לכיוון ביתו, שהיה קרוב מאוד לבית ספרו. על שטיח הכניסה מצא פתק מצהיב וישן, רטוב כולו. הוא הרים אותו.
״שחרר את הפתק״.
חיים הביט בכתב המקושקש, שדמה לכתב שלו בכיתה.. ו׳! הוא נזכר, בדגדוג נעים, ביומו האחרון בבית הספר היסודי, כתב את הפתק ושיחרר אותו לחופשי. מעניין כמה אנשים עבר מאז.. חשב לעצמו בלבו.
הוא רצה לזרוק את הפתק ברחוב, אבל במקום שאת הכניס את הפתק לכיסו. ומאז ועד היום הוא מספר לילדיו ולנכדיו את הסיפור של הפתק המתגלגל.

-סוף-