הפסנתר

אצבעותיו נעו במהירות על הקלידים והוא נראה שקוע לגמרי במנגינה.
אהבתי אותו ברגעים האלו, כאשר דבר לא היה קיים מלבד שניהם, כאשר נראה שדבר מלבדו ומלבד פסנתרו היקר לא התקיים.
אני יודעת שכאשר הוא לא נמצא על יד הפסנתר, זה הדבר היחיד שהוא חושב עליו, וזה כל-כך מקשה עלי לאהוב אותו.
כמות הדברים שהוא מפסיד בגלל שהעובדה שהוא נמצא במקום אחר מגוחכת.
העובדה שהתאריכים שיחידים שהוא זוכר קשורים רק לפסנתר שלו מרתיחה אותי, אתם יודעים כמה מטופש זה שהוא לא יודע מתי יום הולדתו אבל שהוא זוכר את הדקה המדויקת בה הוא הזמין את הפסנתר האהוב שלו?
לפעמים, זה כל-כך קשה להמשיך ולהאהוב אותו.
אני יודעת שהוא אוהב אותי, בדרכו שלו, אך לפעמים, אני שוכחת את זה, וברגעים ההם אני לא יכולה שלא לתהות מה אני עדיין עושה איתו, אך כאשר הוא מנגן בפסנתר, אני נזכרת בהכל, בכל הרגעים היפים שלנו, בדרך בה הוא גורם לי להרגיש, הוא גורם לי להיזכר רק בטוב ולא ברע, למרות שהיה לא מעט ממנו, אך אפילו מבעד לכל הטוב שהנגינה שלו הביאה, היו גם דברים רעים.
אני חייבת להודות שהדרך בה הוא הגדיש תשומת לב לפסנתר גרמה לי להרגיש קנאה, הוא מעולם לא הביט בי כך והוא מעולם לא נתן לי יותר מתשומת לב קצרה.
אך למרות הכל, למרות כל הדברים הרעים תמיד נשארתי איתו, למרות שדבר מעולם לא השתנה.
אני מניחה שביליתי איתו כל-כך הרבה זמן, שאני פשוט לא יודעת איך לחיות בלעדיו ובלי הפסנתר שלו, אני מניחה שבצורה מסויימת, הוא הפסנתר שלי.