העמוד השלושים ואחד ביומן המחשבות שלי

כל המילים שאמרו לך, כל החלומות שהתנפצו לך.
כל הדברים שקיווית שיהיו לך
ובסוף רק באכזבות פגשת,
ושחכת איך לחיות.
נתת להם להכתיב לך את היום,
נתת להם להרוס הכל
למרות שיש לך המון
רק ראית את מה שלא טוב
נתת להם להיות חלק ממך
למרות שאת אפילו לא יודעת מי הם
חיה מביקורות ורצונות של אחרים
מה עם עצמך אה?
חשבת מה טוב עבורך אה?
כל היום מנסה לרצות את האחר
למרות שאין לך מושג מה הוא רוצה ממך
איך יכולת לסמוך על אדם שרק פגע בך?
נתת את כל כולך והוא לקח את הכל ממך.
תמימותך, חיותך וכל מה שעושה אותך מי שאת באמת.
את כועסת, שגופך הוא אינו שלך,
חיה מחוץ לעצמך,
לוחצת על עצמך להיות הכל חוץ ממי שאת.
מראה את מי שאת לא
ואת כבר לא יכולה לשקר יותר
אבל את גם לא יכולה לסמוך על אף אחד
אז את שותקת בתוך עצמך
מלקה את עצמך על מי שאת לא
שוכחת את עצמך בדרך,
בדרך שאת אפילו לא נהנית
לוחצת על עצמך על להיות יותר
אבל בעצם את יותר ויותר מאבדת את עצמך
ככל שאת שוכחת את עצמך, ככה את מאבדת את עצמך
שוקעת במילים שאת אומרת לעצמך, רואה חלומות מתנפצים לך בפנים