העמוד האחד עשר ביומן המחשבות שלי

רודפים כל הזמן אחרי משהו ואף פעם לא מוצאים את קו הסיום.
חושבים על מה אחרים חושבים,
על איך להיות חלק מהדבר הגדול שנקרא נורמליות.
להיות חלק מהחברה,
להיות מקובל על ידי כולם.
שלא יחשבו שאני מוזרה,
אבל להיות חלק צריך לשלם מחיר גדול.
לאבד את עצמך וללבוש כל היום מסכות.
להתחבא מהאמת ומהאש שבוערת,
ללכת ביחד עם הזרם,
מסתכלת סביב וכבר לא יודעת מה אמיתי ומה לא.
רודפים אחרי מספרים בבנק,
אחרי הריגוש שאף פעם לא נגמר.
אחרי שלמות שאף פעם לא הייתה קיימת.
זרם הנהר מלא באנשים עם מסכות,
אחרי אנשים שרוצים להיות חלק.
לא פשוט לשחות נגדו כי הוא זורם כאחד.
להגיד לא תודה לנורמליות זה גם מחיר שלא פשוט לשלם.
אך לפחות אתה עצמך ולא מישהו אחר.