העמדת פנים
אני פוגש אותה ב14:00 בצהריים בדיוק, בשיא החום. ובאמת חם לי. ולמען האמת, זה יותר מעסיק אותי מאשר הפגישה עצמה.
"שלום" היא אומרת.
בחורה יפה דווקא. עיניים כחולות, שיער בלונדיני, פנים יפות.
"היי" אני אומר בטון עייף.
את השעה הקרובה אני מבלה בהעמדת פנים. העמדת פנים שהדברים שהיא אומרת מעניינים אותי, שהיא מעניינת אותי.
בחורה נחמדה דווקא. אולי הדברים שהיא אומרת דווקא מעניינים. ובכל זאת, המוח שלי רק מעמיד פנים שהוא מתעניין בהם.
לאחר שעה אני לא עומד בהעמדת הפנים יותר, ואני לא מקשיב לה לרגע. היא שמה לב. "ארתור?" היא שואלת. "סליחה" אני אומר בבושת פנים. "תמשיכי" אני מוסיף. היא ממשיכה לדבר. כעבור עשר דקות אנחנו מתחילים ללכת משם.
"טוב… אני מאוד נהניתי, אשמח אם נקבע שוב" היא אמרה כשהגענו למכונית שלה.
"כן, גם אני…" אני אומר עם מעט היסוס. היא לא שמה לב לזה.
היא רוכנת אליי, ככל הנראה במטרה לנשק אותי.
אני לוקח צד אחורה.
"מצטער" אני אומר. "אני לא מסוגל" אני מוסיף.
"למה?" היא שואלת. "אתה לא נשוי או משהו נכון?"
"לא" אני אומר. "אבל עברתי פרידה ממש קשה לאחרונה. מצטער, חשבתי שאני יכול, אבל מסתבר שטעיתי. אני צריך עוד זמן".
"אוקיי, אני מבינה" היא אומרת. "תתקשר אליי כשתהיה מוכן לקשר" היא מוסיפה.
"תודה רבה על ההבנה" אני אומר.
היא מושכת בכתפיים.
"אין על מה". היא אומרת.
אנחנו מתחבקים והיא נכנסת למכונית. אני מתחיל ללכת משם, מהורהר. חושב על כל מה שעברתי לאחרונה, על הפרידה, על הקושי בעבודה, על הניתוח של אבא שלי…
בהחלט ייקח זמן עד שאני אוכל להיות שוב בקשר.
ובכל זאת, זה יקרה.
ואני בטוח שכשזה יקרה,
זה יהיה מדהים.
תגובות (0)