העיניים החומות של רון

רון הוא הידיד הכי טוב שלי.
יש לו עיניים חומות וגדולות ושיער שחור נעים למגע.
אני אוהבת להביט עמוק אל תוך עיניו של רון, סתם להסתכל – אין מעצורים לסקרנות. והוא מביט עליי במבט שואל, כשעיניו מביעות מבט משועשע.

אני מספרת לרון הכל. אני אוהבת ללטף את שיערו ולספר לו איך עבר עליי היום. הוא תמיד מקשיב בשקט – לא עונה ולא מוסיף – הוא פשוט מביט עליי בעיניו החומות והגדולות.

אני ורון אוהבים לצחוק. אנחנו אוהבים להשמיע קולות מוזרים ליד אנשים ברחוב ולהתערב על שטויות. אני תמיד מנצחת בהתערבויות ורון חייב לי גלידה על חשבונו. אנחנו אוכלים גלידה ואני מלטפת את שיערו ומביטה עמוק אל תוך עיניו החומות והגדולות.
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••

רון ואני כבר לא מדברים. הוא השתנה. עיניו החומות והגדולות נהפכו לאדומות ונפולות, יש לו חברה, נעמה, אז הוא לא רוצה להיות איתי כי נעמה מקנאה.
אני ורון כבר לא צוחקים. הוא אומר שזה ילדותי ושאנחנו צריכים להתבגר. במקום גלידה, הוא מציע לי סיגריה ואני מסרבת לו בשפתיים קפוצות.
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••

רון היה הידיד הכי טוב שלי. הייתי מביטה אל תוך עיניו החומות והגדולות ומלטפת את שיערו. היינו צוחקים על החיים והייתי מספרת לו הכל.
אבל רון כבר לא איתי, רון נח.

כמו שהוא תמיד רצה.