-העין-

היא שאלה עצמה האם העין שבוהה בה מהמרומים היא מציאותית ולא בדיה שהמציאה, כשאר הבדיות שהייתה ממציעה במשך חייה האומללים, או שמע רק תעתוע שהחיים החליטו להעניק לה, השמיים נפתחו לרווחה, ועין בקעה מהם, היא נטולת צבע.
סביב האישון השחור משחור, נטול ניצוץ וברק, היו עצים, שמיים ואלו שהחליטו להעניק להם חיים, מטיילים הלוך ושוב בעין, כאילו הייתה עולם לעצמו, עולם טוב יותר.
האלוהים לא הביט בה, כך לא נראה האלוהים. לרגע היא שכחה את האלוהים, ורק צבעי העין היפה היו העניין. היא רצתה להתרוצץ על מרקעי הירוק ועל הלבן והכחול.
אז נשאה את תפילתה, והעין בלעה אותה.