העולם הבא

הולכת ברחוב עם המון מחשבות ,לא רוצה יותר לסבול ,לא רוצה יותר לחיות,לא נשאר לי כבר כלום חוץ מהם וגם הם פגעו בי ,מגיעה הביתה וכותבת מכתב לכולם לכל אלה שפגעו ורמסו אותי סתם כך בלי להכיר ,לכל אלה שחשבו שאני משחק ,שחשבו שאני בובה ולא ידעו שיש בי רגש,לא ידעו שיום אחרי יום בוכה במיטה,לא ידעו שההורים שלי מתו בתאונה,ושאני לא בקשר עם המשפחה,לא ידעו שגם אין לי אח או אחות ,לא ידעו שרציתי לעשות טוב אבל הם לא אפשרו לי ,לא ידעו שמגיל 5 אני גרה לבד בלי אף אחד רק עם הכלב שלי ,לא ידעו שהייתי אוספת נדבות בשביל להשיג כסף למזון ,לא ידעו שהייתי עובדת שעות על גבי שעות כדי לשלם שכר דירה ,הם לא ידעו עלי כלום אבל בכל זאת הם הציקו רק בגלל שאני חדשה ושאני שונה . לקחתי את החולצות היחידות שהיו לי רק חמש חולצות ומכנס אחד קשרתי אותם ותליתי על המיטה יודעת שבעולם הבא אני יהיה עם אימא ואבא וששם יהיה לי יותר טוב החיים עוברים לי בשניות ואני יודעת שגם אם אני יתחרט זה לא משנה כי במילא לאף אחד זה לא אכפת לא לתלמידים לא למנהלת ולא למדינה . העיניים נעצמות לאט לאט ואני רואה שחור וזהו הסבל נגמר ומתחילים חיים חדשים טובים יותר.