העולם הבא ◘
תמיד כששאלתי את אמא, איפה זה העולם הבא, היא ענתה באדישות 'בשמים'.
שאלתי אותה למה כל מי שהולך לשם לא חוזר.
היא אמרה שהדלת לעולם הבא תקועה, אפשר לפתוח אותה רק מבחוץ.
אמרתי לה שיביאו טכנאי.
היא אמרה שהם לא מגיעים לאזורי השירות האלה.
שאלתי אותה איך הוא נראה.
היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל כשיגיע תורה לבוא, היא לא תכנס, רק תציץ ותגיד לי.
עברו הרבה שנים, והגיעה תורה ללכת, היה לה סרטן.
היא לא חזרה להגיד לי. אולי היא שכחה.
ובעוד שנים חולפות, מגיע תורי ללכת. כבר ציפיתי לתור בקוצר רוח. כמו תור לקופה או לדואר.
לא הבנתי איפה אני לכמה שניות ואז הגעתי ללבן. פשוט מקום לבן לגמרי, סרקתי אותו קצת, טיילתי ואז סוף סוף, מצאתי דלת.
חשבתי רק להציץ כמו שאמא הבטיחה, אבל רוח עזה משכה אותי פנימה.
ניסיתי לצאת, אבל באמת אי אפשר היה.
היה שם מסדרון לבן. לבן לגמרי. לאורכו היו 2 דלתות. אחת בצד, ואחת בקצה. היו עליהן שלטים, על הראשונה, זאת שבצד, שלט לבן לגמרי 'העולם הבא'. על הדלת השנייה, בקצה, היה שלט 'מוות'.
לא התלבטתי. פתחתי את הדלת עם הכיתוב 'מוות' ונכסתי בה.
ואז… כלום.
-אני לא מאמינה בעולם הבא-
תגובות (5)
אולי תגיבו. אני נואשת. אני מבהילה את עצמי.
יואו, אני מנסה כבר שעה לדרג את זה ולהגיב, וזה לא מעלה!
בקיצור, אהבתי את זה מאוד!
תודה, אני מאמינה לך.
את יכולה לרשום ׳הריק׳ אם את לא יודעת מה זה בדיוק אז תכנסי אליי יש סיפור קצר ׳ריק..׳
אבל הכלום הזה היה עוצמתי כזה.. אהבתי -5-
במקום לכתוב שאת לא מאמינה בעולם הבא, הייתי ממליצה לך להוסיף את זה ב"רציתי להוסיף", כי זה קצת מפריע לי בעין.
בנוסף, אולי היה הגיוני יותר שעל הדלת רשום 'העולם הבא' ואז יש את ה"כלום". זה נראה לי יותר מתאים לדעה שלך ולסיפור, אבל זו בחירה שלך.
מלבד זאת, וזה שכתבת שתי דלתות במספר (2), יפה.
נ.ב
אני מרגישה מסוננת. על ידך.