הספסל שלי

מתחת לבית שלי יש ספסל שפונה לחצר השכונתית.
בכל לילה כשהדמעות עלו לי בגרון הלכתי לספסל שלי,
עישנתי סיגריה ובכיתי בשקט.
בכיתי כשראיתי אותך עם אחרת,
בכיתי כשלא הרגשתי מספיק נאהבת,
בכיתי כי הלב שלי ספג יותר מידי באותו לילה.

נשארתי בספסל גם כשירד גשם,
נשארתי כשהכל היה נראה אפור.
חיכיתי שתשלח הודעה ותצטער,
רציתי שהסיוט יעלם מעצמו,
האמנתי שבסוף יהיה בסדר.

אתמול הלכנו בחצר יד ביד, מאוהבים, מאושרים.
מרחוק ראיתי בחורה יושבת על הספסל שלי,
מעשנת סיגריה ובוכה בשקט בשקט.
רציתי ללכת לראות שהכל בסדר,
אבל הנחתי לה.
זה הרגע שלה.
את הלילה הזה היא תזכור.
עד ללילה הבא.