הסכין ללא החוד

הולכת ברחוב, ראשי מורכן. כבר אין לי כוח להחזיק אותו ישר…
השמש נמצאת בדרכה למטה, לבוקר של מקום אחר.
עיני נעצרות על דמות של גבר בצידו השני של הכביש. גבוה, לבוש במכנס ארוך שחור וחולצה קצרה אדומה, על ראשו כובע. שיערו מסתיר את עיניו, ואני מתקשה לראות את תווי פנוי. אני מתאמצת לתלוש את מבטי ממנו, כשנועצים בך מבטים זה לא ממש נעים, אני אומרת זאת מנסיון אישי. אני מגבירה את מהירות פסיעתי, מכוונת את מבטי ישר, ולא לשום מקום אחר.
שניות אחדות לאחר שאני עוברת את הגבר המסתורי, יד נשלחת אל כתפי ואני קופאת במקום. בדממה מוחלטת הוא מסובב אותי אליו ומעביר את ידו אל מאחורי ראשי. אני נמשכת ללא כל התנגדות אליו, למרות שאינני מכירה אותו. לחיי נצמדת לכתפו, ולפתע כאב חד מופיע בצד בטני.
הוא משחרר אותי מאחיזתו, נותן לי לשלוח את ידי לעבר בטני, ולאחר מכן להביט בידי המכוסות בדם באימה. ללא כל רחש, הוא מצמיד ממחטה לחה אל אפי וראייתי מיד מטשטשת.
***
עיניה נעצמו, והספקתי לתפוס אותה לפני שהשתטחה על האספלט הקר. בהליכה חפוזה, הספקתי להגיע לדירה לפני שהשמש שקעה.
***
כשפקחתי את עיני הייתי בחדר סגור וחשוך. מנורה קטנה בצד החדר הייתה הדבר היחידי שהאיר את החדר. כשניסיתי לקום מהמשטח הקשיח עליו שכבתי, הרגשתי איך אני נקרעת מבפנים מרוב כאב. התאמצתי להשאר שקטה, ובחנתי את החבישה העלובה שהייתי על בטני, מעל החולצה.
לפתע נשמע צליל חריקה וטריקה. עצרתי את נשימתי ולא הצלחתי לזהות את הדמות שמתקרבת אליי.
***
כשזיהתה אותי גופה התכווץ, והיא ישבה וחיכתה עד שאגיע אליה, כשעיניה פעורות ומביטות בפני.
הורדתי את הכובע שהיה על ראשי. עצרתי מטרים ספורים ממנה. הוא המשיכה לבהות בי בפחד, יושבת על המיטה עם שיער פרוע ובגדים מוכתמים בדם. החלטתי לקחת סיכון, והתקדמתי עוד צעד לעברה. להפתעתי היא המשיכה לשבת בדממה, ולא זזה מילימטר.
***
לא אוכל לעשות עכשיו כלום, הוא יותר חזק ממני. שיהרוג אותי עכשיו. אני מוכנה.
כבר התחלתי לדמיין איך אקדח נשלף מחגורתו ו…
בום!

אבל הוא פשוט המשיך לעמוד שם, כשפניו חשופות אליי ואני פגיעה כל כך…
פתאום פנה אל שולחן קטן ליד המיטה, לוקח חבילה לבנה גדולה. בשיניו קרע את הנייר, והוציא תחבושות וחומרי חיטוי. ידיו תפסו בכתפיי ברכות והקימו אותי לעמידה. לא הצלחתי לייצב את עצמי בתחילה, אך תמיכתו במותני עזרה לי להעמד על שתי רגלי בלי להתנדנד.
הוא מוציא סכין מכיסו, אותה הסכין בה דקר אותי. ללא שליטה נרתעת לאחור לאחור, מעבדת יציבות ונשמטת לאחור. הכאב מהנפילה גורם לכמה דמעות להתפלח אל לחיי.