הסיפור שכתבתי
כתבתי היום בשיעור חשבון סיפור על יונה של שלום שמפחדת להביא עלים של זית לראש הממשלה שלנו. היא לא רוצה שמישהו ירה בה ויאכל אותה בטעות בשמן זית בתנור בזמן שתנסה להגיע ללישכה.
רציתי להראות את הסיפור למאיה המורה, המורה שאני הכי אוהב, זו שמעודדת את כולנו לכתוב ולהיות יצירתיים. בהפסקה היא ישבה בכיתה. כשהגשתי לה את הנייר הזה שחיכה כל השיעור על השולחן שלי להזדמנות, נדמה היה כי היא מרוצה שכתבתי משהו או כי חשה בכבוד שאני נותן לה כשאני משתף אותה במה שאני לא נותן לאף מורה אחרת לראות. היא הרכיבה רגע את משקפי הראייה שלה והביטה בדף אולי עם ציפיה.
"זה בכלל לא יפה." אמרה כשסיימה לבסוף.
הדף נח עוד בידיה.
"אני לא מבינה מה ניסית להעביר פה." משכה מבט לתוך העיניים שלי עם משהו שנראה כמו אכזבה.
הרגשתי מים מציקים עולים לי לעיניים. היא המשיכה מביטה הישר תוך עיניי בניסיון להבין.
"שבני אדם מנסים לצוד את השלום? לאכול אותו ובגלל זה הוא מפחד להגיע? או שאולי זו ביקורת נגד ראשי ממשלות…?" כנראה ניסתה להבציר בי לתקן את מה שהיה נדמה לה.
לאחר מכן ניחשתי כי היא לקחה עוד רגע למחשבה שמטרידה אותה, כיוון שהשתרר שקט והיא הורידה את עיניה משלי. היא הסירה את משקפי הראיה שלה מהחותם.
"מה זה…" נפלט מפיה בדאגה.
זו הייתה דאגה מאשימה כיוון שאני זה שהדאיג אותה. עיניה הצלולות שוב עלו לשלי, כאילו הבינה בדיוק מה אני ומי אני, רק לא את הסיפור הזה.
"אהבתי הרבה יותר את הסיפור על הקשת בענן או את תבליני האושר. זה…" שפתיה ניסו להסתיר את הדחיה שלה מהמילים על הדף אך הן בכל זאת נמתחו וחשפו את הרגש, "מאוד מכוער בעיניי."
היא חיכתה רגע אחד ואחרי שבטח הבינה שאני לא הולך לעשות שום דבר נוסף הושיטה לי חזרה את הדף. לקחתי אותו בעדינות חזרה מידיה והתקדמתי לעבר תיק בית הספר שלי. שמתי אותו בפנים. אחר כך הסתובבתי כהרגלי לצאת מהכיתה והיא כנראה חזרה לענייניה, דפים ששהו על השולחן, אולי רק בפרצוף טרוד וקימוטים במצח. עצרתי במקום והבטתי בריצפה. רציתי להגיד לה שגם אם זה מכוער זה בסדר. גם אני לא נראה טוב. זה לא אומר שלא צריכים להיות חברים שלי. ואז הרמתי את הראש והמשכתי ללכת.
תגובות (22)
מדהים!!! ממש יפה, המסר שהעברת מעניין… מאוד מאוד מאוד אהבתי!!! 5++
תודה תודה תודה לך! (:
אויש.. זה כתוב טוב, העברת את הרעיון שהיה אמור להיות בטקסט של היונה לטקסט שמתאר קורא של הסיפור:) המורה רק מבליטה את כמה שאנשים לא משתפים פעולה עם השלום ולא מנסים להשתפר. יש מולה טקסט ביקורתי על אנשים כמוה, והיא מחזקת את היותה אחת בשלילת הביקורת. אהבתי את זה מאוד, ורק רציתי שתדעי שכשאומרים על סיפור שהוא 'מכוער' זה בדרך כלל מרגש שהוא מעביר ולא מכשל בכתיבה.
היי
וואי משי הבנת את הכוונה! כל הכבוד לך (: וכן אני יודעת אבל כיעור זה משהו שקל לי להשתמש בו לכמה מובנים. תודה על התגובה 3>
קיבלתי את המסר, אחרי קריאת כל התגובות למעשה, אבל אינני מסכימה איתו.
שלום..זה לא תלוי בשום דבר, אני פשוט לא מאמינה שזה מצב טבעי שיכול להתקיים.
הטבע שואף לכאוס.
יש המון שלום במיקרו. זה אומר שאם יהיה מצב בו בין כל המיקרו יהיה קלום באותו הזמן אז התקיים גם במאקרו. יש סיכויים אבל זה לא בלתי אפשרי.
נוסף בסוף אף אחד לא הבין את הילד. זה המסר אם כבר חח
טוב אני אתחיל עם הדבר שהכי הפריע לי: סימני פיסוק (!!!). תקראי שוב את השורה הראשונה של הסיפור ותגידי לי אם לדעתך לא חסר שם פסיק/נקודה או אפילו שניים! הבנתי את המסר בסך הכל. היית יכולה להעביר אותו בדרך טובה יותר, אולי לשנות קצת את הסדר של הסיפור ולתאר טוב יותר את הילד, את המורה וכמובן את הסיפור שהוא כתב. דבר נוסף שהפריע לי הוא העובדה שאת כותבת "את זה": "רציתי להראות -את זה – למורה מאיה". למה לא לכתוב: "רציתי להראות את הסיפור למורה מאיה"? זה יותר תקין וכמובן משפר את רמת הכתיבה. גם כשכתבת "הנייר הזה" – יכולת לכתוב את זה בצורה הרבה יותר גבוהה. תראי אני יכולה להמשיך עם זה, ולהראות לך עוד משפטים או צמדי מילים שתחבירית הם לא נכונים או שהם פשוט במשלב לשוני נמוך (אפילו עגה) ובאמת באמת חבל. אני מציעה לך לעבור על הסיפור שוב ולתקן את המקומות שנראים לך לא נכונים. המסר מדהים (!) ואני חושבת שאת יכולה להעביר אותו בצורה הרבה הרבה הרבה הרבה (תוסיפי עוד כמה פעמים "הרבה" בראש) הרבה יותר טובה.
ואנא ממך אל תרשמי את המילה "זה" כאשר את יודעת בדיוק מה "זה" אומר.
בסך הכל, את מדהימה, המסרים שאת מעבירה בכל טקסט מדהימים ורואים שאת אדם עמוק במיוחד. את בסך הכל צריכה להשתפר בדרך ההעברה של אותם מסרים. כמו כל אחד באתר, אני מניחה שגם את הגעת כדי להשתפר ולכן אני מביאה לך הביקורת הזו. ושוב אני חוזרת, את מדהימה.
:)
אוי תראי… אני דיסלקטית. אני יכולה לכתוב תפוח עם ט. אני מצטערת. אני קוראת לפתע ומבינה כמה אני טיפשה חחח סליחה. היה מאוחר ופדוט העליתי בלי לחכות… הייתי צריכה לישון ואז לעבור על זה שןב. אתקן מיד כשאהיה בבית שוב! זה כזה..ת פאדיחה די מה חשבתי לעצמי זה ברמה ככ נמוכה… תודה לך שאת עוזרת ומאירה את עיניי!!! חוץ מזה תודה על מה שאמרת עלי בתור בן אדם… זה מה שאני בכלל חושבת עלייך. ותגידי לפעמים אני קוראת דברים נחמדים והם סתם נחמדים והאורך לא כזה שווה את זה. זה המצב גם פה? נדמה לי שכן וזה בסדר אם כן
אל תדאגי זה לא כזה מביך, גם לי יש המון סיפורים ברמה אף יותר נמוכה. זה חלק מלכתוב – לפעמים זה רע ולפעמים זה טוב. בנוגע לאורך, לדעתי הסיפור לא כזה ארוך כמו שאת חושבת. האורך שלו מעולה. :)
חחח אוקיי תודה (: כיף לשמוע
הבעיה בסיפור הוא שזו ביקורת חברתית שמתבססת כולה על הדמות של המורה, אבל הדמות של מורה היא over אופטימית ברמה מטופשת (אבקת אושר וקשת בענן? באמת?), עם ראייה צרה, בלי תוכן. אז זה פחות או יותר כמו להעביר ביקורת חברתית על חברה שלא קיימת. הסיפור היה עובד הרבה יותר טוב אם היית מכניסה יותר ריאליזם לשני הצדדים, ואם המטאפורה לא הייתה כל כך גלויה. הרעיון של היונה הוא נחמד, אבל באותה המידה היית יכולה להגיש לקורא את הכוונה שלך על מגש של כסף עם קערית של דובדבנים בצד. אני לא אומר שיש משהו שהוא בהכרח רע בכוונה הגלויה הזאת, אני אישית חושב שכשהקורא מגלה לבד את הכוונה זה הרבה יותר עוצמתי.
נו באמת… אני יכולה לספר לך שזה בהסתמך על חוויה אישית שלי. אני כתבתי דברים על מציאות מכוערת והראיתי. אימא אמרה לי שזה מכוער והיא לא מוכנה לקרוא את זה. נפגעתי. אימא שלי היא בן אדם לא עם ראייה צרה בכלל. פשוט יש רעיונות שמאיימים עליה. לראות ילד קטן כותב כזה דבר זה וואו. זה הרבה להכיל. זה לא סיפור של ילדים קטנים. אחשלי הקטן כותב סיפורים וכל פעם שזה משהו שלא נרטה לגננת חוסמים את היצירתיות שלו. לדןגמה הןא הכניס שאלות רטוריות באמצע וזה מקסים אבל המורה בשיא החוצפה עושה לו על זה איקס. על סיפור שהתבקשו לכתוב. מי היא שתסמן איקס??? זה הרבה מעבר לשלום זה בכלל לא מה שחשבתי עליו. אם את רוצה משהו לא ברור מאליו אז הינה לך. מה שלא גלוי לעין לא נראה ואז מתלוננים… הרעיון המקורי הוא על כיעור. הוא על ילדים קטנים ועל חופש ביטוי ועל יכולת הכלה ואיך שלפעמים לא מדברים עם מישהו מכוער וישר חושבים שכיעןר זה דבר רע… כשלמעשה כיעור יכול להיות דבר יפהפה! כיעור זה טוב. זה חלק מהחיים. וכיעור זה בסדר. זה המסר המקורי של זה.
תראי אני לא עצבנית או משהו פשוט… אני נסערת חחח קורה. תודה לך על הביקורת ואשמח מאוד שתגידי לי מה דעתך עכשיו
-אוליב
קודם כל אני בן…
אני אתחיל מהסוף: אם רצית שזה יהיה המסר אז הוא פשוט נאבד איפשהו בטקסט, האזכור היחיד שלו נכנס בכמה שורות האחרונות וגם אז הוא שירת מעולה את המסר שנבנה לפני. יש הבדל בין לא גלוי לבין נעדר לגמרי… אי אפשר לספר סיפור על רציחות, להזכיר בסוף שאחת מהרציחות היה של הומו, ואז להגיד שהמסר בסיפור היה העדר הסובלנות בחברה.
ואל ההתחלה… לא דיברתי על האופן שהמורה התמודדה עם הסיפור דיברתי על איך היא הסבירה את זה. "אהבתי הרבה יותר את הסיפור על הקשן בענן ותבליני האושר" פשוט שולח את המורה הזאת לאיזה ארץ אגדות ורודה עם חדי קרן, ההסבר היחידי מבחינתנו ללמה היא לא אוהבת את הסיפור הוא שהוא קודר מדי בשבילה ולא מתאים לכל הראייה הורודה שלה, כלומר היא מסרבת לקבל את המציאות כמו שהיא. זו ראייה צרה. אני מניח לעצמי שלאימא שלך יש סיבה טובה יותר.
אין טעם להתעצבן סך הכול באים לעזור פה אחד לשני…
איך הבנת שאני עצבנית אם אמרתי שאני לא חחחח
אוקיי ככה
הסיפור הוא על ילד שכתב על מציאןת לא יפה. המורה אומרת לו שזה סיפור מכוער. איפה הסוף הטוב? מה הקטע של זה למה סתם לרשום דברים רעים? הוא הרי רק ילד. יש אנשים שלא פתוחים בדעתם בפרט מורים בבית ספר שהכל צריכים חינוכי או וואטאבר… המורה מאוכזבת. זה כמו ציור של ילד שהוא מצייר מציאות עכורה. במלא סרטים עושים שיחות עם ילדים על זה. זה כאילו מטריד. בייחוד אם יש אמת בזה. זה סיפור שקורה ובסוף הילד אומר שזה שזה מכוער לא אומר שזה לא טוב. הרי הוא מכוער וזה לא אומר שלא צריכים להיות חברים שלו. זו השוואה של ילד ובעל זאת יש יחד עם התמימות אמת. בנוגע לשלום ולאופי האדם אפשר להסיק מה שרוצים לא חשבתי על זה יותר מידי. אין פה התחלה וסוף ומה ההתחלה אומרת ומה הסוף אומר. אז איך זה נעדר? פואנטה מבינים בסוף משהו שחושף את טיב הסיפור ואת הרעיון שלו. המורה היא דמות נורא מציאותית מדובר על ילד בכיתה ב. ומורות מצפות לראותת סיפורים יפים ומתוקים לא על זה שאין שלום וזהו. לגבי אימא שלי לא זה לא קשור לסיפור. היא בכללי שונאת דברים עכורים. ככה היא גם עם המחזה חפץ למשל אם אתה מכיר… וכן צרות אופקים אפשר לקרוא לזה ככה זו הפואנטה.
אה ולגבי מה שהיא אמרה על האושר זו הקצנה. ואממ זה גם דבר אחד שהיא אומרת מתוך הרבה. ואלו עוד סיפורים שכנראה כתב וזה דווקא חמוד מאוד… -_- סיפורי ילדים זה השמות שלהם חחח
הבעיה בסיפור היא*
אני לא מאמין גדול בשלום
נראה לי שאמרתי לך את זה. אבל זה היה נחמד סיפור יפה על ילד שמבקש לפרש את השלום על פי ראות עיניו הוא רואה יונה עם עלי של זית באה אל ראש הממשלה.
זה לא סיפור על השלום
אני רק אומר שאני לא.
אבל את בטח יכולה לקחת את הנושא השנוא עלי ולהפוך אותו למשהו…. נסבל
אבל זה לא קשור לשלום בכלל זה לא הנושא חחח
לגבי השלום כמו שכבר ציינתי אם יש שלום ברמת המיקרו. בין שני אנשים. בין שתי משפחות. בין שני ישובים. בין שתי מדינות. ביבשת אחת שלמה. אז כשמדובר על שלום בכדור הארץ זה אפשרי. הרי הכל זמני. פה יש מלחמה אחר כך שלום וכו… אם כל השלום בין המדינות יתקיים בו זמנית אז טאדא. אבל פשוט אין הרבה סיכויים וזה עניין של תזמון
הבעיה פה מאוד פשוטה: הצגת את דעתך, הסובייקטיבת לך בצורה שאינה מובנת ליצירי אנוש, אך את עדיין מצפה מהם להבין את דעתך ולקבל אותה (אפילו שהיא אינה ידועה להם).
בעניין הדיעה שלך עצמה, האדם יכול לקבל אותה, או לא לקבל אותה, אך איך הוא ידע באיזו אפשרות לבחור אם הצגת אותה בצורה לא מובנת, או "מכוערת"?