הסיפור מאת אלוהים
האם אדם (אני אפילו לא אזכיר את חווה) אי פעם חשב עלי?
אבל עזבו את אדם, אדם כפוי טובה שכמותו, בואו נלך לכל האנושות. האם האנושות חשבה עלי? אני יושב פה כבר זמן רב כל כך, וכל מה שאני עושה זה לכתוב. "ב-18 ביוני גלית הלכה למרכול. המרכול השכונתי של שלמה, למרות שאת שלמה עצמו היא לא אהבה כי הוא בגד באשתו, שם תמיד יש הכל. פעם היא מצאה שם אפילו חילזון כחול לאכילת דוסים בלבד. היא קנתה שם את האוכל האהוב על החבר הדמיוני שלה, אברם, סלמנדרה מבושלת.", לא השתעשעתם? אני מאד משעשע, באופן מפתיע בהחלט יש לי חוש הומור.
האם חשבתם אי פעם, מה אם אני אהיה אנוכי כמותכם? מה אם יום אחד אני אפרוש מהחובה הזו שאיכשהו נוצרה פה בידי, ואפסיק לכתוב את הסיפורים שאתם קוראים להם ברוב טיפשותכם חיים? אלה לא חיים, אלה תסריטים. ואם לומר את האמת, למרות האהבה הנצחית שלי לעצמי ולכישרון העצום שלי, אלה לא תסריטים טובים. הם לא מעניינים, לרובם אין פואנטה.
לפעמים אני יושב וכותב לאיזה וויליאם אחד את התסריט הטוב ביותר שאני יכול, אני עושה את וויליאם אדם טוב. הוא אידיאליסט, הוא עובד עם ילדים גוועים באפריקה (כי חייבת להיות קלישאה כלשהי). או שאני יכול להפוך את וויליאם לוולדימיר. וולדימיר הוא הנשיא של רוסייה, אבל אחד שרוצה שינוי. הוא יחרים את ההומוסקסואלים לגמרי! אתה הומוסקסואל נשלח אותך למחנות ההשמדה. אני יודע זה לא נשמע נחמד ואתם בטח מפקפקים באמרה שלי שזה תסריט טוב, אבל תודו שזה תסריט מעניין. אתם בני אנוש אנוכיים קטנים וצבועים כל הזמן אומרים שאתם לא אוהבים את "זה", ואז בצורה קצת יותר אלגנטית זה ממש "שיק". ואתם חושבים ש"זה" יותר מדי, זה אכזרי. בואו נוסיף איזו כוס תה ואישה חזקה: "סיפור מדהים.".
אבל אתם יודעים, אף אחד אף פעם לא אמר לי תודה. הכל הולך ככה: "תביא לי כסף. תביא בריאות. תביא עוד כסף. תביא אישה סקסית.", זה בערך סיכום של הדברים. אבל אף פעם לא: "תודה לך, בלעדייך אני כלום" או אפילו "חביבי אתה מלך.", אני באמת לא מבקש פה הרבה חברה.
נתתי לכם יותר מ-2000 שנה, ואני חושב שזה מספיק. בני האנוש חושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים…אבל אני אראה לכם.
גבירותיי, מהיום אלוהים לא כותב את הסיפורים שלכם יותר.
ברוכים הבאים לגיהינום.
תגובות (5)
המון חומר למחשבה
אה אנחנו לא אומרים תודה לישות שלא טורחת לספר לנו שהיא קיימת? זה קצת הגיוני ואם אלוהים לא חשב על זה אז הוא טיפש. חוץ מזה שתמיד אנחנו אומרים תודה למישהו על דברים טובים, רק לא ברור למי
ואוו
אני אוהבת את הסיפור, כי יש בו תוכן מעורר מחשבה ודיון.
מצד אחד, החיים ללא קשיים הם משעממים.
מצד שני, אנחנו מתלוננים על הקושי ומבקשים כל הזמן עוד, ועוד, ועוד…
אני בהחלט אוהבת את הסיפור משום שהוא שינה לי משהו, נתן לי פרספקטיבה חדשה על הדת. אני חושבת שסיפור טוב הוא סיפור שהקורא ייקח איתו הלאה, ואת הסיפור הזה אני אקח איתי כל יום.
מדהים!
אהבתי ממש….