הסיוט החוזר

יצאתי מין המקלחת עטופה במגבת לבנה. פתחתי את דלת המיקלחת ויכולתי להרגיש גל קור משתלט על גופי. חשתי צמרמורת קלה ויכולתי לשים לב כי חלון חדרי פתוח, התקדמתי לכיוונו ומיהרתי לסגור את החלון. ניגשתי לארון הבגדים וחיפשתי מכנסיים ארוכים אשר יהיו נוחים לשינה. לאחר מיספר שניות יכולתי לראות מכנס שחור בולט בתחילת ערמת הבגדים,שלפתי אותו ביחד עם גופיה לבנה פשוטה אשר הייתה ממוקמת מתחתיו. התכופפתי בשביל שאוכל להגיע למגירת הלבנים שלי. הוצאתי ממנה תחתון שחור. לאחר שסיימתי להתלבש כיביתי את האור בחדרי, הצצתי בפלאפון שלי כדי לדעת מה השעה וראיתי שכתוב 22:30. לאחר דקות ספורות נרדמתי מבלי להרגיש אפילו. *כעבור שעתיים*
נשמעה צרחה בביתי. התעוררתי בבהלה ונשמעה צרחה מחרישת אוזניים החוזרת על עצמה שוב ושוב. זיהיתי את האדם אשר צועק, זאת הייתה אמא שלי. סגרתי את דלת חדרי בעדינות כדי שלא ישמע חריקה. הלכתי על קצות האצבעות, הצרחה רק התחזקה והתחזקה. התקדמתי במורד המיסדרון ויכולתי לראות דם מרוח על הקיר והריצפה. הרגשתי שעולמי חרב עליי, הרגשתי את המוות הקריבה, אך לא יכלתי להמשיך לעמוד בשתיקה. הצצתי מהמיסדרון ויכולתי לראות את אבי גוסס על הריצפה שכניראה נושם את נישמותיו האחרונות. לצידו אימי נאבקה עם אדם אשר היה לבוש כולו שחור ורובה ציד בידיו. אבי שם לב עלי וסימן לי בעייניו את הטלפון של בית כדי שאצלצל למישטרה ככול הנראה. באותו רגע קפאתי, רגליי הפסיקו לפעול. לא ידעתי אם לגשת לאימי ולהיסתכן במוות של שתינו או לגשת לטלפון הבית במטרה שאולי יהיה קמצוץ תקווה שכולנו נישאר בחיים אך לצערי זמן לא היה. האיש הלבוש שחור שם לב עליי והפנה את מבטו עליי. ידיו היו מונחות על אימי והוא הטיח אותה בריצפה. בכזאת אכזריות שיכולתי להרגיש את הדמעות מסתערות עלי. מבלי לחשוב פעמיים התחלתי לרוץ לחדר של הוריי כשטלפון הבית בידי והאיש לבוש שחור מאחוריי. נכנסתי במהירות לחדרם ונעלתי את הדלת עם המנעול אשר כבר היה שם. מיהרתי לחייג למשטרה וכשחיכיתי למענה יכולתי לשמוע את האיש צועק:"תנתקי את הפלאפון מייד או שאני ירצח אותך ביחד עם הורייך" בזמן הזה ענו לי ולפי הקול יכולתי לשמוע קול אישה. תחושת הקלה עלתה בי. "אני צריכה שתגיעו לפה במהירות, ההורים שלי נמצאים ברצפת הסלון והאיש שפגע בהם עדיין נמצא בבית" אמרתי והוספתי "אני מפחדת בואו מהר בבקשה" בקול שקט כדי שהאיש לא ישמע אותי. "תגידי לי את הכתובת ואני ישלח ניידות ואמבולנס במיידי" אמרה בקול נחוש. "אני נמצאת ב****". לאחר דקות ספורות יכולתי לשמוע ניידות מתאספות מסביב לבייתי, הרגשתי הקלה עצומה יותר. לאחר מיספר דקות יצאתי מהחדר, יכולתי לראות רק דם ושוטרים,הרגשתי אימה וטרור. ניגשתי לשוטר אשר עמד בתחילת המיסדרון:"איפה ההורים שלי?" הוא הסתכל עלי שם את ידו על ראשי ואמר:"הם מובאים לבית החולים עכשיו" והוסיף "ואת האיש תפסנו וזהינו בתור עבריין פריצות שכבר היה בעל כמה מעצרים" והלך לכיוון השוטר השני. התחלתי להרגיש קמצוץ של תקווה..