הסוף של ההתחלה

השמיים היו בהירים וכחולים והשמש מילאה את האוויר בהרגשה של יום חמים ונעים. מדי פעם ענן בודד חלף לו על פני השמיים בשלווה והמשיך בדרכו מעל העיר הגדולה. לפעמים היה קשה לזכור שעונת החורף בעיצומה. לא היה אף סימן לגשם או לרוח מקפיאה שמתעלמת מכל שכבות הבגדים ומגיעה היישר לעצמות. המכוניות על הכביש מיהרו להגיע ליעדן לפני שפקקי הבוקר הרגילים יתחילו וכל הילדים והנערים התארגנו ליום העומד לקראתם, חלקם נרגשים וחלקם פחות. הם הכינו את עצמם לפעילויות בנושא ט"ו בשבת, דיבורים על המחצית שהסתיימה והמחצית שמנופפת בפתח הדלת ומחכה לתורה להיכנס, וכמובן הטקס הכיתתי בו כל אחד יקבל את התעודה המראה איזה מין תלמיד הוא היה עד עכשיו.
יומו של שון, נער בעל עיניים חומות ושיער קצר ובהיר, החל כמו יומם של רוב ילדי ישראל – ניסיון להתעלם מאותו רעש מעצבן הבוקע מן השעון המעורר שליד מיטתו כמו בכל בוקר. הוא פתח חצי עין, מלמל משהו שנשמע כמו "רק עוד חמש דקות" וזרק את ידו בכוונה להשתיק את מקור הרעש.
לאחר שהצליח לבסוף לעזוב את המיטה הנוחה והנעימה, הוא התחיל להתארגן. בזמן שהתארגן, הוא חשב על תעודות המחצית. הם הזכירו לו עבודה עם מאמן כושר – אתה מתאמץ כדי לבצע את חמישים שכיבות הסמיכה שהוא ביקש, אתה כבר יכול להריח את הסוף ולמרות שקשה והידיים רועדות, אתה ממשיך כדי לסיים את הסט. כשאתה סוף סוף מבצע את האחרונה ומרגיש שמחה והקלה שעברת את התרגיל ואתה יכול לנוח, אתה שומע את המאמן אומר: "תן לי סט נוסף."
אבל אולי זה בעצם יותר כמו לסיים יום עבודה ארוך – בניגוד לסט נוסף שמגיע אליך בהפתעה, אתה יודע שמחר מצפה לך יום עבודה חדש.
אולי זה בכלל סוג של תחרות – בינך ובין חבריך, או בינך ובין עצמך מהעבר. תחרות שקטה. אמנם אף אחד לא הכריז על כך כתחרות רשמית, אך יש תחושת ניצחון קטנה כשמצליחים לשפר את הציונים, ותחושת הפסד כשהציון יורד.
"השנה אני אשיג ממוצע גבוה יותר משנה שעברה."
כמעט כל אחד חשב את זה לפחות פעם אחת. אז אולי בעצם זה רק סוג של דוח שרוצה להודיע לך איפה אתה עושה עבודה טובה ואיפה אתה צריך להשתפר.
אולי זה כל אחד מהדברים האלה, או אף אחד מהם. תלוי איך אתה מסתכל על זה.
שון הרים את תיקו וצעק "להתראות" לכל מי שעדיין נמצא בבית ומיהר לתחנת האוטובוס כדי להגיע לבית הספר. הוא יודע שבשבוע הבא מתחילה המחצית השנייה וכל הלחץ מתחיל מחדש, אבל לפחות הוא זוכה להרגיש תחושה של סיום בדרך, זו תחושה מקלה. נכון שזה לא באמת הסוף, אבל זה הסוף של ההתחלה.