הסוף של ההתחלה

הוא כרע ברך, ידו רעדה בהתרגשות. "ססילי ווטרס, התנשאי לי?" הוא שאל. אושר התנוסס על פני אהובתו, "כן!" היא קראה בשמחה ונשקה לו.

~לפני עשרים וחמש שנים~

"אתה פה?" קרא האיש בחשש. 'לא הייתי צריך לבוא לכאן', הוא חשב בפחד, 'זאת הייתה טעות'. אבל זה מאוחר מדי. צל חולף ורעד עובר בגבו של האיש. "אני כאן" הוא שומע קול מכריז, זה קול מרושע ואפל, עוץ לי גוץ לי כאן."אני עקר" המלך מכריז. "אני המלך של אלפייהם, אני חייב יורש עצר!" הוא מוסיף אבל עוץ לי גוץ לי רק מגחך."ומה בדיוק יצא לי מזה?" הוא מחייך ומסתכל על המלך אובד עצות, מנסה לחשוב מה ירצה אותו, עוץ לי גוץ לי. "אני ייתן לך את מבוקשך" עוץ לי אומר. המלך, לשנייה נראה מאושר, אך עוץ לי מוסיף "אך יהיה לכך מחיר. אני רוצה את האהובה של בנך הבכור." המלך מהרהר בדבר "לגזור את חייו של בני לחיים ללא אהבה?, עדיף שלא יחיה כלל". עוץ לי גוץ לי מחייך, "שקול את הדבר, יש לך עד השעה השנייה שלאחר הזריחה" הוא אומר ועוזב את המקום. המלך, מתיישב ושוקל את הדבר. בשעה השנייה שלאחר הזריחה, עוץ לי גוץ לי חוזר ובידו קלף. "מהי החלטתך?" הוא שואל בשקט. המלך מרים את ראשו. "אני מסכים." עוץ לי מוסר לו חוזה שכתב מראש. הוא ידע שהמלך יסכים. המלך, מביט על החוזה בחשש, אך לבסוף חותם. "בשבוע הבא, אתה תקבל תינוק אחד, בן. בעוד כשני שנים תקבל בן נוסף."
שנים עוברות והמלך מדחיק את המאורע, שוכח יום זה.

~יום הצעת הנישואים~

הגיע היום, עוץ לי גוץ לי חושב ברשעות, הגיע הזמן לפדות את החוב. הוא חובש את ברדסו והולך אל המלך לדרוש את הנערה חסרת המזל.

"אבי:" הבן קורא בהתרגשות, אוחז בידה של ססילי. "התארסנו, אני לא יכול להמתין עוד אבא, ביקשתי את ידה מאביה, אבל את ברכתך לא קיבלנו." אביו, מניד את ראשו מצד לצד כלא מסכים. צחוק מהדהד בחדר. "הגיע זמני לבוא" קול מכריז, "אבא?" שואל הנער בתהייה, "מי הוא?". אביו פוסע אחורה. "לך בני! לך ותשאיר פה את ססילי!" הוא מסתכל עליו בתדהמה, "אני לעולם לא ינטוש אותה!", "אם כך," האיש אומר "אני אקח אותה בכוח". הנער נופל והכל משחיר. כשהוא פוקח את עיניו שנית, הוא יד מחפש במבטו אחר אהובותו, 'לא יכול להיות שהיא אינה!. היא לא שם, אך אביו כן'. "אבא, מה זה היה?!" הנער שואל. אביו מהסס אך עונה, "אני הייתי עקר" אביו פותח בפשטות "כמלך של אלפייהם, לא יכולתי למות ללא מורשת. הייתי חייב יורש עצר וזה היה מכירה העסקה" "איך יכולת אבא?! למכור כך את אהבת חיי?!, איך יכולת?" הנער צועק בזעם. "לורנס!, הייתי חייב!" האב מוסיף, "הייתי חסר ישע. לא אוכל לעזור לך הרבה, אך יש רמז פעוט שאולך להעניק לך, הנערה, ססילי נמצאת בוודאי במאורתו של המכשף " לורנס יוצא החוצה מהחדר וידיעה מהדהדת לפתע בראשו, היא כבר מתה. אבל הוא מסרב להאמין לתחושותיו. הוא רץ בסערה אל עבר המאורה של עוץ לי גוץ לי, חושיו מובילים אותו אליה. הוא נכנס פנימה בפחד. ריק שם. הוא מסתכל על גרם מדרגות הניצב בפינה, הוא יכול להוביל אליה. כשהוא עולה במדרגות, הוא מרגיש משהו מטפטף על מצחו. הוא מנגב אותו בעדינות. דם. הוא מרים את מבטו למעלה. הוא רואה גופה משתלשלת מהתקרה, זאת היא. הוא קורס על ברכיו, ממרר בבכי. זה לא יכול להיות. הוא יוצא במהירות מהבניין והולך אל השוק, אל הרוכלת הזקנה. "גלולת מיתה בבקשה!" הוא צועק נואש ומוסר לה מטבע. הוא חוזר אל הבניין עם הגלולה בידיו.כמה קל יהיה לסיים את חייו, כאילו מעולם לא היו. "אני אהבתי אותך ססילי, אני אוהב אותך ויאהב אותך תמיד" הוא אומר. הוא מגלגל את הגולוה בידיו ובולע אותה. אחר כמה דקות, הוא קורס לרגלי אהובתו, מת. מיולותיו האחרונות היו- "אם בחיים לא נוכל להיות יחדיו, אז במתים."

"הם היו כל כך חלשים" עוץ לי גוץ לי ממלמל לעצמו בחיוך, הוא ידע שזה מה שיקרה בסוף.
המכשף יוצא מהמאורה וצוחק בקול.